תשאלי את הבת שלך

"אתה רוצה אותי בתור קישוט, או מה?"
הילדה עזבה את בית-הספר, נסעה לידידים בצפון. מזדיינת, מעשנת, שותה, מסניפה, מזריקה, ומקיימת יחסי מין תמורת אוכל וסיגריות.
"נתנו לה הכול," היא אמרה בעצב, "אני לא יודעת מה עשינו לא בסדר,"
"לא נתנו לה אהבה," אמרתי ורוקנתי את שארית הוויסקי מהכוס.
"תמיד דרשנו ממנה, אבל חוץ מכסף, חפצים ומותרות… ומקום לגור, לא נתנו לה כלום,"
"מה זו אהבה?" היא שאלה, "מקום לגור זו לא אהבה? כסף לקנות מה שהיא רצתה זו לא אהבה? אף-פעם היא לא הייתה רעבה, זו לא אהבה?"
"כנראה שלא, אשתי היפה, הנבונה והעשירה," אמרתי וחייכתי חיוך מובס, "כנראה שאנחנו דפוקים עד היסוד,"
"אנחנו לא דפוקים!" היא אמרה בבהלה, "יש לנו בית מפואר, כסף כמו זבל, עבודות בכירות ומכובדות, איך אנחנו יכולים להיות דפוקים?!"
שתקתי רגע ואז אמרתי, "תשאלי את הבת שלך, היא תגיד לך,"
היא הסתכלה בי רגע עם שפתיים קפוצות, "עכשיו אי-אפשר לשאול אותה כלום, היא מסוממת עד מעל הראש, ודפוקה לגמרי,"
"אנחנו הדפוקים," אמרתי, "ואנחנו דפקנו אותה,"
"שלא תעז לקרוא לי דפוקה, בן-זונה! אני עשיתי הכול להיות אישה מכובדת, נורמטיבית ותרבותית, איך אני יכולה להיות דפוקה?!"
"תקראי את הכותרת," אמרתי.