תעצור אותי בבקשה !

המבט שלו היה כבוי והוא היה מיואש לחלוטין. הקור ששרר בחוץ והקפיא את עצמותיו, לא הפריע לו כמו שהטרידה אותו השאלה היכן יישן הלילה.
השעה הייתה כבר אחרי צהריים מאוחרת ומזג האויר הלך ונעשה קר ובלתי אפשרי לישון על הספסל שבגינה הציבורית. הרהר לעצמו בפחד. ארי אמנם נולד למשפחה נורמלית, אבל חברים רעים שהכיר בבית הספר, גררו אותו אחריהם למחוזות אפלים. אחרי שנעצר מספר פעמים, והשוטרים היו מגיעים לחפש אותו בתדירות בבית הוריו, עזב ארי את הבית וחי כ'הומלס'.
בכל לילה היה ישן במקום אחר והיה מתפרנס מגניבות.
ועכשיו כשהגיע החורף הטרידה אותו העובדה שהוא לא יוכל לישון יותר ללא קורת גג. הוא היה רעב ותשוש והמראה שלו היה מרושל ומוזנח. הדרך היחידה שמבחינו לקבל ארוחה חמה ומיטה מוצעת, הייתה להישלח לתא המעצר. שם ידאגו ו לכל צרכיו.
המחשבה שעלתה בראשו, הייתה לעלות לרכבת התחתית ללא כרטיס, בתקווה שהמבקר יזמין עבורו משטרה. במשך שעות הוא שוטט בין קווי הרכבת ולצערו הרב, לא עלה לרכבת אף מבקר.
ארי ניסה לחשוב על אפשרויות אחרות עד שעלה במוחו רעיון. אם ייכנס לבית מלון יוקרתי, יזמין ארוחה כדי להשביע את עצמו ואז יודיע כי אין עליו כסף. ללא ספק תוזמן ניידת משטרה למקום.
ארי החליט לרדת באחת התחנות הקרובות למלון יוקרתי. כשביקש להיכנס אל המלון, הבחין השומר שבכניסה בבגדיו המרופטים ומנע ממנו להיכנס פנימה. הרעב שגבר על ארי בינתיים, גרם לו להיכנס אל אחת ממסעדות המזון המהיר ולהזמין ארוחה. כאשר סיים לאכול והודיע כי אין לו כסף לשלם, החליט בעל המסעדה ללמד אותו לקח והחל להכות אותו מכות נמרצות. רק לאחר מספר דקות של מכות אכזריות בכל חלקי גופו, הושלך ארי לרחוב כשכל עצמותיו כואבות..
הסתכול השתלט עליו והוא הרגיש שהוא עומד לצאת מדעתו. גופו כב מהמכות שקיבל והוא כבר לא ידע מה אוכל לעשות כדי להיעצר. הוא הרים אבן גדולה בכעס וזרק אותה בעוצמה לעבר חלון ראווה של אחת החנויות. רעש האזקה היה מחריש אוזניים, ותוך מספר דקות הגיעו שוטרים למקום. "מי השליך את האבן ?!" שאל אחד השוטרים את ארי. "אני" השיב ארי כשחיוך רחב נסוך על פניו. "חיכיתי כבר שתבואו לעצור אותי.." השוטר הביט בו באי אמון וסובב את עצבעו על רקתו. היה ברור לו שהזורק לא ארי, כי ברור שכל אדם שפוי היה ממהר לברוח מהמקום. ארי המשיך להסתובב ברחובות כשלפתע הבחין בשוטר שעמד בקרבת מקום. הוא התחיל לחשוב איך לגרום לשוטר לעצור אותו מבלי לקבל מכות נוספות.
מבטו צד את אחד העוברים ושבים, אדם שהיה לבוש בחליפה יוקרתית כשתיק ג'יימס בונד על כתפו. הוא חיכה מספר שניות ואז קפץ ופקד על האיש בצעקה להביא לו את הארנק במהירות.
כיוון שמדובר בשוד, השוטר כבר מיהר לכיוונו אבל האיש שהיה עובד בעברו ברשויות הרווחה, זיהה את ארי מיד. הניח את ידו על כתפו ואמר "מה יהיה איתך ארי ? למה אתה שוב מתעסק במעשי גניבה ושוד ? לא נמאסו עליך החיים הללו ?!"
השוטר עצר לרגע וכשהבחין שהנשדד מניח את ידו בחביבות על כתפו של השודד, הבין שזה מדובר במתיחה וחזר למקומו. האיש טפח על שכמו של ארי והוסיף "אני מקווה שתיקח את עצמל בידיים ותחזור לדרך הנכונה.." והמשיך ללכת. ארי עמד באמצע הדרך כשהוא תוהה ומבולבל. הוא המשיך ללכת כשמחלחלת לתודעתו ההבנה שאת הלילה הקרוב כנראה יצטרך לבלות על הספסל בקור הנורא תחת כיפת השמיים.הלילה ירד והוא המשיך להסתובב ברחוב השומם והתיישב על אחד הספסלים כשהוא מיואש לחלוטין.
הוא נזכר במה שאמר האיש שניסה לשדוד לפני מספר שעות, כשקולות המוסיקה שבקעו מהבית הסמוך גרמו לא להתכווץ. הייתה המנגינה האהובה עליו, שאותה נהגה אמו לנגן לו כשהוא היה קטן. הוא התחיל להיזכר בכל מה שקרה פעם, בצרות שהוא עשה לההורים שלו. חרטה עמוקה מילאה אותו. למה לו לישון כ'הומלס' על ספסלים בעוד יש לו הורים שמצפים לו ? הוא החליט כי בבוקר יחזור לבית וייתפיס עם ההורים. יחפש עבודה וישוב לחיים נורמלים ותקינים ויתרחק מהפשיעה שהרסה לו את החיים.
הוא קם ממקומו ותכנן לחפש מקום מוגן יותר מפני הרוח המקפיאה, כשלפתע יד כבדה הונחה על כתפו וקטעה אותו מהרהוריו. הוא הסתובב במהירות והביט בשוטר "אתה עצור באשמת שוטטות !" האזיקים הונחו על ידיו וארי הוכנס לניידת המשטרה.
ארי החמיץ את ההזדמנות להציל את חייו..

__________________________________________________________________