תחרות השלכת אבנים

חסרו לי 25 אבנים ביום בממוצע (רק 25!) להגיע למקום השלישי מבין משליכי האבנים לגדה הצפונית של נהר הלו (LU) הקדוש. מיום שהוכרזה המשימה הלאומית של השלכת האבנים הנ"ל אני מתייצב בגדה הדרומית מידי יום ומשליך אלפי אבנים לגדה שמנגד.

בדירוג המשליכים לחודש מרץ הופיעה הרשימה הבאה:
• הפיל השמיני 8,543 אבנים ביום
• נתב"ג 8,411 אבנים ביום
• קצב ההתייקרות 8,176 אבנים ביום
• י.כ (זה אני) 8,151 אבנים ביום

ואני כבר ראיתי עצמי עומד על הדוכן ומקבל את מדלית הארד מידי שר ההשלכות.
שכרתי נערים שיספקו לי אבנים להשלכה, מאמן אישי, ואולי החודש אשפר מיקום, אם כי נתונים מלמדים שגם קצב ההתייקרות צובר תאוצה.

ידוע שכל החיים הם תחרות אחת גדולה, ועד שזוכים בתחרות או שתיים נגמר הזמן ומתחרים חדשים צצים בזירה, ולא תמיד ברור בכלל על מה מתחרים. גם במקרה זה קיימת תמיהה: למה להשליך אבנים? ולמה בכוון המתואר?

אנחנו משתכללים עם הזמן באמצעים ובשיטות, בטקטיקות. אבל כל זה משרת אולי מטרות לא נכונות. כתבתי פעם על פרפר יפה להפליא שמעופף בין פרחים רבים ביומו היחיד בעולם, וכשחדל פרפור כנפיו, אינו יודע אל מה חתר לשווא.

למזלנו אנחנו לא פרפרים, ויש מי שמסביר לנו. ראו את הציוץ בטוויטר של שר ההשלכות: "השלכת אבנים לגדה הצפונית של הלו הקדוש היא יעד לאומי הבא להוכיח ש".

ש? שמה? כאן השאיר השר את הזירה פתוחה לאין סוף פתרונות ואפשרויות, ואף אתם מוזמנים להציע הצעות משלכם.