תגובה פרופורציונלית

"איך אתם הישראלים מסוגלים להרוג? – אין לכם רחמים?
איך אתם מסוגלים לפגוע – ב'חפים מפשע תמימים'?
ואנחנו 'נאורים' וממש לא – אנטי 'שמים',
בני שם, הם לא רק היהודים – אלא גם המוסלמים."
.
לרחם על אכזרים – זו אכזריות.
מי שמרחם ומשחרר רוצחים – בגלל תיאוריות דכאניות של דיקניות,
גם על הידיים שלו יש דם – כשהם רוצחים בברוטליות.
הם לא נאבקים – רק על שאיפות טריטוריאליות,
לחמאס כמו דאעש – יש שאיפות אוניברסליות.
תחושת היחודיות – מעורבת בנטיות רצחניות,
אלה שלא מאמינים לדעתם צריכים למות – אך לא זכאים להלוויות.
.
יש טוב ורע מוחלטים – יש צדק,
לפעמים זה בהחלט מוצדק – ללחוץ על ההדק.
ואם לא הצלחתי ליצור – באמונה השגויה שלך סדק,
אני מעדיף להרוג את הרוצחים – גם אם לדעתך אני לא צודק.
.
במסע נפש קוגניטיבי- תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,
מבין שלל מחשבותיו – מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?
.
ובעולם כל הזמן אומרים – שאנו צריכים להגיב ב'אופן פרופורציונלי',
אך נזק נמדד לא רק לפי מה שנגרם – אלא גם מה שהם רצו, הנזק הפוטנציאלי.
והם רצו להרוג ולהשמיד את כל היהודים – באופן קטסטרופלי,
איך נגיב לכך – באופן פרופורציונלי?