שלוות העיוור

אני כותב את המדריך לאושר למתחילים,לא ממקום עליון או מתנשא אלא ממקום של דאגה לאחר.

אנו חיים בחיים עמוסים ומלאי תהפוכות,אנו בתוך רכבת הרים אחת גדולה שלא עוצרת אף פעם.
אנחנו צריכים ללמוד לקחת רגע לעצמנו, לעצור הכל (לצעוק לבחור שמפעיל את הרכבת שיעצור את זה קיבינימט) צריכים להגיד חלאס לעצבים, מספיק עם פיתויים, מספיק עם הצעקות, מספיק עם ההתבכיינות ולקחת רגע לעצמנו.

לכל אחד יש את המקום השליו שלו,שלי נמצא אי שם באי העניים הכבויות,
אי שם יושב אביב אחד הוא יושב על חוף בהוואי , עוצם עניים ושומע את הגלים מנפצים על החוף.
הוא יושב שם שעות בשלווה ובנחת, דבר לא מפריע לו.
אין לו שום מחשבות בראש,ראשו לבן נקי ויפיפה,

פתאום הוא פוקח את עיניו, ומגלה שהוואי הייתה ביתו, והגלים היו המים בתמי 4, רעש הגלים היה מוזיקת בלוז שהוא שם ברקע אבל השלווה הייתה אמיתית!,הוא חי אותה, הוא נשם אותה, הוא גילה אותה,
מבחינתו המקום של העיוור היווה שקט ושלווה,נתן לו חופש מהעולם המשוגע שבו אנו חיים, הנפש שלו ריחפה בעולם אחר לכמה שניות, עולם טוב יותר, ולא בגלל המיקום אלא בגלל השקט.

אני לא אומר שכולם צריכים להפוך לעיוורים, אבל לא יקרה כלום אם כל אחד מאיתנו יעצור את הזמן, יעצור את חייו לכמה שניות בשביל המקום השקט והשליו שלו, תנוחו קצת,תהנו מהרגעים הקטנים של אושר שהעולם מספק לכם ותינצרו אותם בזיכרון לעד.
תחפשו את המקום השקט שלכם וברגע שתמצאו אותו תבקרו בו פעם ביום לפחות, כמה שניות לא יהרגו אותכם.