שביזות יום א

״ועכשיו״, אמר המנהל, ״נעבור לשלב האחרון.״

סדנת ההכשרה החדשה לעובדים הייתה סוג של משב רוח מרענן במקום העבודה. אל השלב האחרון הגיעו שני העובדים המוכשרים ביותר.

״מוקצבות לכם חמש דקות. אנא השתמשו בהן בתבונה.״

מועמד מספר אחת מתח את זרועותיו אל מעבר לעורפו. הוא היה מוכן. אות הזינוק ניתן. העובד לא בזבז אפילו שבריר של שניה. הוא הסתער על עמדת העבודה, תייק חמישה מסמכים ושלח שלושה תזכירים פנימיים. לאחר מכן, הוא חצה את המסדרון, נכנס למשרד המנהל, ואישר תקציב רב שנתי עבור הפרוייקט. בדרך חזרה הוא הספיק לצלם שני מסמכים ולשלוח פקס אל הנהלת החשבונות.

מועמד מספר שתיים היה לא פחות מתוח. הוא עצם את עיניו והתרכז. כשניתן האות הוא התקרב אל עמדת העבודה, הזיז את הכיסא, והתיישב בזהירות על הריצפה. מן המגרה הראשונה שלף אוזניות והפעיל בהן בעצמה מוסיקת ג׳אז מתקדמת.

צלצול הפעמון סימן את סיום השלב האחרון של הסדנה. הקהל בחדר הבקרה המתין בסבלנות להכרזה על המנצח.

״ובכן״, אמר המנהל, ״המנצח הוא לא אחר מאשר מועמד מספר שתיים.״

הקהל היה מופתע לגמרי. כך גם מועמד מספר אחת. ״איך זה ייתכן?״ שאל בזעף. ״הרי עבדתי קשה מאוד והצלחתי לקדם את הפרויקט.״

המנהל התרווח בכסאו ונאנח. ״אני לא משלם לכם כדי שתעבדו״, אמר, ״אני משלם לכם כדי שתסבלו.״