רנדום 3
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~מה קרה?~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בהפסקה ישבתי בחדר האוכל.
וצחקתי.
לא סתם צחוק פשוט! צחוק מתגלגל שכולם הפנו את המבט אליי,
צחוק שהיה גורם לאנשים לחייך,
צחוק שהוא כפי שהוא- צחוק.
סשה ניגשה אליי,התיישבה לידי ושאלה:"מה קרה? למה אתה צוחק ככה?" עם העיניים הגדולות שלה.
שתקתי.
הפסקתי לצחוק והתחלתי לאכול.
בהפסקה אחרי כן,
בכיתי.
בדיוק באותו מקום קודם לכן.
פרצתי בבכי תמרורים ששום טישו לא יוכל לספוג.
וכצפוי- כולם הסתכלו עליי. מתבוננים על המקרה המוזר.
מורה שישבה באיזור ראתה אותי ורצה אליי עם מבט מודאג:"מה קרה? עשו לך משהו?" היא הניחה את ידיה על כתפיי כמחבקת.
שתקתי.
ניקיתי את הדמעות והתחלתי לאכול.
בהפסקה האחרונה- רגע לפני שהולכים הבייתה- לא עשיתי כלום.
לא צחקתי,
לא בכיתי.
רק…כלום.
אף אחד לא בא וניגש אליי.
לא עלה בדעתם לשאול "מה קרה?"
וזה עיצבן אותי. זה חירפן אותי לגמרי. למה כשאני צוחק ובוכה בלי סיבה- אכפת לאנשים? אסור לצחוק סתם ככה? או לבכות?
אבל,
כשאני שותק ולא עושה דבר- זה לא מעלה שאלות , הא?
כשחברים נפגשים הם שואלים:"מה קורה?"
כשחברים רואים אחד את השני במצב רגיש הם שואלים:"מה קרה?"
איך היחס משתנה לגמרי.
ולמען האמת?- קרו הרבה יותר דברים בראש שלי כשלא עשיתי כלום, מאשר כשצחקתי או בכיתי…
תגובות (2)
כמה שזה נכון (:
אהבתי את המשפט האחרון 'קרו הרבה יותר דברים בראש שלי שלא עשיתי כלום..'
סיפור ממש יפה D:
אבלאבלאבלאבל אני רק לא מבינה דבר אחד
כמה את אוכלתתתת ? ^~^
חחחח אני אוהבת אותך נסיחה ♥
כמה שזה נכון (:
אהבתי את המשפט האחרון 'קרו הרבה יותר דברים בראש שלי שלא עשיתי כלום..'
סיפור ממש יפה D:
אבלאבלאבלאבל אני רק לא מבינה דבר אחד
כמה את אוכלתתתת ? ^~^
חחחח אני אוהבת אותך נסיחה ♥