קצת אור

כשהיה בכיתה ו' הגיע צור לבית הספר עם תספורת חדשה. בכניסה שהשומר ראה אותו גיחך ושאל "מזה התספורת הזאת ילד, הספר נרדם באמצע?". ביום ההוא, הרביץ לכמה ילדים שכבה מתחתיו.
"הוא בחיים לא היה אלים…" אמרה אמו למנהלת.
"ובכן, אני מאוד מקווה שאת צודקת, אנחנו בבית ספר לא נקבל אלימות. בינתיים אני משהה אותו לשלושה ימים."
בדרך הביתה אמו שתקה. הוא העדיף כבר שתגיד משהו, אפילו תצעק עליו. "זה הם התחילו…" אמר כאילו מתגונן מפני השקט. היא שתקה ורק מבט מאוכזב בעיניה.
שלושה ימים עברו והנה חזר לבית הספר.
"הנה אתה עם התספורת," אמר השומר עם אותו החיוך המתנשא. " פורים עוד לא הגיע, אתה יודע?"
באותו היום צילה דחתה אותו. היא הייתה מלכת הכיתה וצור חיבב אותה מאוד. באמצע השיעור שלח לה פתק "רוצה להיות חברה שלי?" את התשובה קיבל בסוף השיעור מול כל הכיתה. צילה פרצה בצחוק "חברה שלך? הדבר האחרון!" חלק מהאנשים פרצו בצחוק גם הם, חלק הביטו כאילו מרחמים עליו.
"סתם משעמם ורוסי." זרק מלך הכיתה וצור היה אלים בפעם השנייה בחייו.
שוב המנהלת זעפה, אמו התאכזבה וצור הושהה לשלושה ימים.
בדרך הביתה אמו דיברה. "אני מאוכזבת ממך. לא הספקת לחזור ואתה שוב פעם רב." היא כעסה וצור שתק.
כשחזרו הביתה, הסתגר בחדר. את שלושת הימים בילה בשתיקה.
ביום חזרתו לא הלך לבית הספר. סידר את התיק, שם את כל המחברות והספרים; לקח את הכריך, שהכינה אמו, אבל במקום ללכת ללימודים, הלך לטייל.
בדרך עזר לסבתא, שמתקשה לעבור את הכביש.
"תודה לך נער צעיר," אמרה מתנשפת וחייכה אליו "שהשם ישמור אותך!"
צור חייך בחזרה. ביום הזה פגש את אהבת חיו. הוא התהלך ברחובות והציפורים שרו בשבילו. כל איש שעבר בירך אותו לשלום עם חיוך מתוק. צור, אוסף חיוכים מכל עבר, ראה אותה ומבטיהם הצטלבו. היה בה משהו מיוחד. "היי," נבוך והם התחילו לדבר, כאילו הכירו מזמן. הזמן חלף כמו רגע, רגע שנמשך כעשרה שנים.
ועכשיו, כעבור עשרה שנים, הוא בביתו, מתכונן להיפגש עם הוריה.
בעודו חושב על הפגישה, שם לב שהשעה כבר מאוחרת ואפרת אהובתו כבר בפתח. " נלך?" שאלה בעדינות כה אופיינית לה, " נלך."
הם הגיעו לביתם של הוריה. היה חשוך, עם כמה מנורות עמומות במטבח. אביה של אהובתו בירך אותו לשלום כמו את בנו, אפילו אמר " בשבילי אתה כמו בן."
פה הוא הרגיש שייך, מוקף אנשים קרובים.
"המקלחת שלנו לא טובה, " שמע את האב אומר, " כשאתה פותח את ברז המים החמים הזרם לא חזק, אבל כשזה רק קרים אז הוא טוב."
צור הציע לאב עזרה עם השיפוצים במקלחת "איזה יופי, תודה. אני בהחלט צריך עזרה" הודה האב.
"אחלה בחור הצור הזה," פנה לאפרת ביתו." מאוד חברותי, מצחיק כזה…" אפרת האירה את החדר בחיוך.
"אהה יופי!" קרא האב, ובידו טבעת "הייתי צריך קצת אור, חיפשתי את הטבעת הזאת שבועות."