פעם…

פעם ישבתי בחדרי והיתלוננתי עד כמה החיים קשים ואכזריים,עכשיו אני יושבת בפארק וחושבת מה היה קורה אילו היו לי חיים מושלמים,
האם כל הכאבים יעלמו, כל חברי ועברי הארוך גם ילכו להם?
פעם צעקתי על אבי שהוא מיתעלם ממני, עכשיו אני צועקת שאני לא צריכה אותו ואת תשומת הלב שלו כי הם הגיעו מאוחר מדיי,
אם אבי היה שם לב אליי אז אוליי לא היה לי השיברון הזה בלב, או את העצקות שאבי לא רוצה אותי?
פעם הייתי הולכת לבית הספר ומיתצבנת על החומר הקשה, היום אני יושבת בכיתה ומקשיבה לכל מילה,
אם לא היו מכינים אותי מגיל קטן, האם עכשיו הייתי מיתצבנת ולא פעם?

עם החיים לא היו מכינים אותי לכל זה? אז מה היו התוצאות? מוות, בגידה, חוסר כבוד? אף פעם אל תיתלוננו על החיים כי הם רק מכינים אתכם למשהו קשה יותר וטוב יותר