פסל הזהב – חלק שני ואחרון

"ריי לומד איתך?" התפלא אואן כאשר תיאו הציג בפניו את המבחן של בנו.
"אכן" אמר תיאו.
"הוא מעולם לא הזכיר את שמו של המרצה, במבט לאחור" אמר אואן.
תיאו רק חייך.
"זה מזכיר לי" אמר אואן. הוא שלף מתיקו קופסא.
"מזל טוב" אמר אואן.
"לכבוד מה?" שאל תיאו.
"יום ההולדת שלך" אמר אואן והביט בו במבט רב משמעות.
"באמת שלא היית צריך, אין לי מה לתת לך בתמורה" אמר תיאו.
"למה שתיתן לי ביום ההולדת שלך?" שאל אואן.
"הרי אתה יודע, יום ההולדת שלך" אמר תיאו. תיאו תיעב לקבל מתנות יום הולדת כיוון שהיה אביון ולא היה יכול להרשות לעצמו דברי מותרות. הוא ניסה להסתדר עם המעט, למנף את היכולת, ליצור מהמינימום את המקסימום.
הוא תיאר לעצמו שזאת אחת מהמעלות של החיים. להבין איך ניתן לחיות גם עם תנאים מרודים. הוא לא ראה את עצמו כעני מרוד. הוא ראה את עצמו בתור אדם שפשוט לא ידע לנצל הזדמנות בזמן, ועכשיו, כאשר אין חכם כבעל הניסיון, עליו לפקוח עיניים, כאריה הפוער עיניו לטרף, וכמו האריה שמשווע לטרף, כך פער עיניו משווע להזדמנות.
הקופסא נשמטה מידו של תיאו.
הרעש שנשמע היה כגוף בעל מסה שפוגע בקופסת קרטון.
תיאו הרים את הקופסא.
הוא פתח באיטיות וחשף פסל נוצץ וזהוב.
הוא שלף אותו מתוך הקופסא.
"זה…" התחיל לומר אך המילים כאילו נמלטו מתוך פיו.
פסל זהוב בעל עיניים בורקות של אבנים טובות של חתולה מוכרת הונח על כפיו של תיאו.
"לא נכון" אמר תיאו "זה לא באמת לי".
"זה דווקא כן" אמר אואן.
תיאו הכניס את הפסל לקופסא ביראת כבוד ונשא את הקופסא בעדינות, כאילו הקופסא מכילה את כל אוצרות כדור הארץ.
תיאו נתן חיבוק לאואן.
"זה פשוט מושלם" אמר תיאו "כאילו קראת את יומני הסודי והגשמת ממנו את הבקשה שלי".
"מי יודע" אמר אואן בחיוך.
"למעשה, זה לא הגיוני, אין לי יומן" אמר תיאו.
אואן חייך חיוך קצת ריקני.
תיאו ואואן המשיכו בשיחתם עד שאואן נדרש לקטוע את השיחה ולעבור להרצות לתלמידים.
תיאו עבר במשרד שלו והציב את הפסל הזהוב.
…
מאז חלפו הימים, והם התאגדו לשבועות שיחד יצרו חודשים עד ליום שבו תיאו ידע שעליו לחשוב מחוץ לקופסא. הוא רצה לתת את המתנה הנפלאה לאואן. הוא הרגיש שעליו לתת לו את הטוב ביותר, אחרי הכל, הוא נתן לו את הדבר המדהים ביותר שיכל היה לעשות.
רבים היו חושבים על פרוטקציות או אפילו עיגול הציון כלפי מעלה בעשרות בשביל ריי, אבל לא. תיאו לעולם לא ישקר ולא ייתן פרוטקציות.
הוא ידע שאואן מתמחה בעיקר בתחום ימי הביניים. הוא ידע שהוא אוהב ציורים מימי הביניים. הוא הלך מביתו אל עבר חנות הציורים.
הוא רכש ציור מתקופת ימי הביניים.
בדיוק ביום שבו רצה לבקר בביתו של אואן ולהעניק לו את המתנה, בדיוק אז, התרחשה הטרגדיה.
נהג שיכור הפך את אואן לסטטיסטיקה. סטטיסטיקה של עוד נהרגים עקב נהגים בשכרות.
תיאו לא ידע זאת עד שהגיע לבית של אואן וראה אנשים רבים מתאבלים.
תיאו לא היה מסוגל לומר אפילו מילה אחת. הוא השאיר את הציור ועזב.
…
שלוש נקישות מוקפדות נשמעו על הדלת.
"יבוא" אמר תיאו ארטמן בקול יבש.
הדלת נפתחה באיטיות ואחד מהסטודנטים נכנס.
מי אם לא ריי הופר.
שיערו הבלונדיני היה מפוזר ועיניו השקדיות התרוצצו ממקום למקום.
הוא החזיק בידו את אותה השקית שתיאו עצמו הביא.
"קח" אמר ריי "זה שלך".
הוא הושיט לו את השקית. ציור מימי הביניים. אותו הציור שהוא עצמו בחר.
"זה שייך לך" אמר ריי.
"אני לא מעוניין בו, לעולם לא אוכל לתלות אותי אצלי בלי לחשוב על האדם שהיה צריך לתלות אותו" אמר תיאו בקול חלול.
"אני לעולם לא אוכל בדיוק כמוך אם לא יותר" אמר ריי. הוא הניח את השקית על הרצפה ועזב. כמו אביו. רק שריי יחזור. הוא היה חייב לחזור.
תיאו החליט שלמען הזיכרון יתלה את התמונה על הקיר. וכך המשרד הפך לצבעוני. פסל זהוב מונח על שולחן כחול בעוד תמונה צובעת את הקיר.
התקופות עברו, היה עליו לעבוד קשה יותר, להתיש את עצמו בשביל כסף. בנו יחידו עזב את הארץ. אשתו עובדת נמרצות, אך עדיין עניים הם. תיאו שנא להודות בכך. אשתו לחצה עליו שעליו למכור את הפסל, הציור או את שניהם, אך תיאו לא היה מסוגל לזה נפשית.
…
תיאו פתח את דלת משרדו וראה את הציור מושחת. הפסל נעלם. עיניו של תיאו נמלאו דמעות. הוא ראה מכתב כופר ובו נתון סכום כסף שאותו יש להביא לנקודה בשביל הפסל.
תיאו הביט בסכום. הייתה מונחת על כתפיו החלטה.
האם לשלם בשביל זיכרון מר-מתוק ישן, או שעליו להיפרד מהעבר בשביל לחיות בעתיד.
תיאו נעל את הדלת והתחיל לבכות.
ההחלטה הייתה חייבת להתבצע.
….
תיאו הגיע עם כמות המזומנים הדרושה, אותה לקח מהירושה שקיבל מאביו. כמעט כל הירושה התעתדה להתבזבז על פסל דומם וקר, חסר חיים שרק נועד להנציח זיכרון כואב.
עסקה רעה. זיכרון כואב בכסף.
הוא הגיע לנקודת המפגש שם פגש את השודדים.
אנשים לבושים שחור אשר גבו את הכסף באלימות.
אחד מהחבורה, גדול במיוחד נשא רובה.
תיאו הגיש להם בכניעה את הכסף בזמן שהם חטפו אותו והביאו לו את פסל הזהב.
תיאו לקח את הפסל בידיים רועדות.
…
שלוש נקישות מוקפדות נשמעו על הדלת.
"יבוא" אמר תיאו ארטמן בקול יבש.
הדלת נפתחה באיטיות וריי הופר נכנס.
"כן, מר הופר" אמר תיאו בקול שבור כאשר הפסל נצץ על השולחן.
"חשבתי שעלי להודיע לך משהו" אמר ריי.
תיאו רעד. הוא קיווה שזה כל דבר שקשור לאואן.
"זה בקשר לפסל" אמר ריי.
"הפסל" אמר תיאו "הפסל שעלה לי כל כך הרבה כסף, כל כך הרבה כאב. כל כך הרבה זמן ומרץ. מה בנוגע לפסל הזה?".
"מתברר שאבי שלח אותו לחוקר שבדק וגילה שהפסל הוא… מזויף….".