פינה שקטה

לפעמים אני מחכה שכולם ילכו לחדריהם ושהרחובות יהיה ריקים ואז אני פשוט יושב, מחפש את הפינה הרגועה במוח שלי וחושב על החיים.
על החיים שיכלו להיות לי ועל החיים שיש לי ופשוט בא לי לבכות, להוציא את כל הכעס החוצה.
כשאני כותב לכם את זה אני יושב במטבח ביתי ומקשיב. לאחותי שומעת מוזיקה, לרחובות השקטים, לאחי משחק במחשב.
אני חושב על המחר, על השיגרה שכל יום עוברת וחוזרת במעגל.
אני מבין למה אנשים שונאים שגרה כי אין ריגוש אין מטרה רק לעבור את היום הזה ולחזור שוב ולעשות את אותם דברים.
אני אוהב את השקט כי הוא מרגיע, הוא נותן לי הרגשה שעכשיו זה רק אני לבד, רק אני נשארתי להתמודד מול החיים והשגרה.
אני חשבתי שאני אצליח לעבור עוד שנה של שגרה ועוד שנה עד שזה יהיה תורי לבנות שיגרה שתתאים לי.
הכתיבה היא המנוס שלי מהחיים ומהעולם.
הכתיבה היא המחבוא שלי מכל
הדברים הרעים ומהרעש.
הכתיבה היא המקום היחיד והעולם היחיד שבו מקבלים אותי כמו שאני ושבו אני לא צריך לשנות את עצמי ולחיות חיים כפולים. אני אוהב את הכתיבה כי בה אני שובר את השגרה ואני מתכוון להמשיך בה כל חיי.
המתנה הזאת, הכתיבה, היא הדבר היחיד שעזר לי והאיר את חיי.
" להיות או לא להיות זאת השאלה "
אז אני בוחר להיות, להיות עצמי ולהפסיק עם השקרים על מי שאני.