עקידת יצחק

"קח את בנך, יחידך, אשר אהבת, את יצחק…"

אברהם כבר היה ארוז ומוכן לפני שעתיים. הוא רק המתין לאות הרשמי. "בוא", קרא אל עבר בנו יצחק, "שרהל׳ה, אנחנו הולכים"

כשהתקרבו אל המקום המיועד עלו תהיות במוחו של יצחק. הוא הבחין במזבח, בכלי העבודה והחומרים, אך השה לעולה לא נראה באופק. "אבא, היכן השה לעולה?", שאל ברוך.

אברהם לא הרגיש אפילו את גוש המחנק בגרון, שהיה מצופה כי ירגיש. "אלוהים יראה לנו את השה לעולה", שיקר.

הוא העמיס על בנו הצעיר את העצים, ואחז במאכלת ובאש בידו. כשהתקרבו דיו למקום, הכין אברהם את המזבח, ועקד את יצחק. הוא הניף את המאכלת בידו, בכוונה מלאה לשחוט את יצחק אבינו.

"אל תשלח ידך אל הנער", נשמע קולו של מלאך האלוהים. "כעת אני מאמין בך שאתה מאמין בי."

אברהם לא ידע אם להתעודד או להתאכזב. בכל זאת, הוא השקיע מלאכה רבה בבניית המזבח ובקישוש העצים. הוא פעל להתיר את הקשרים שהידקו את יצחק למזבח.

לפתע, זיהה תנועה חשודה.

אברהם הבין מיד כי האיל הוא שמהלך בסביבה. ויקח את האיל ויעלהו לעולה, תחת בנו.

"אל תשלח ידך אל האיל", נשמע שוב קולו של מלאך האלוהים.

אברהם היה מופתע למדי. "אבל רציתי לפצות אותך על כך שלא הקרבתי את בני", השיב אברהם.

"אין צורך", השיב מלאך האלוהים, "אנחנו בסדר כאן"

רחש קל שוב נשמע בין השיחים. אברהם זיהה את הגדי הצעיר, שעבר במקום. "אל תשלח ידך אל הגדי"

בחוסר אונים המשיך אברהם לתור סביבו. "אל תשלח ידך אל הכבש" הגיעה שוב הוראה מפורשת. "אל תשלח ידך אל השור"

אברהם היה מתוסכל מאוד. "אדוני מלאך האלוהים, ענני רק לזאת. מדוע אינכם מקבלים את הקורבן שברצוני לזבוח אליכם?"

מלאך האלוהים מיהר להשיב. "אולי במקום לנסות ולהבין מה הבעיה אצלנו, כדאי שתנסה להבין מה הבעיה אצלך."