עם אזניות על אזניו הוא יצא לכבוש את העולם

עם אזניות על אזניו הוא יצא לכבוש את העולם.
הוא עבר על פני בתים, אנשים, ערים.
הוא יצא אל עבר המקום אותו לא ידע. הוא רק ידע שהוא המקום אליו הוא צריך להגיע.

והיו לו גם מכשולים בדרך. אנשים לא תמיד היו כל כך נחמדים אליו. לפעמים הם חסמו לו את הדרך. לפעמים הם הלכו בדיוק באותה הדרך.
אבל חלקם עזרו לו עם הדרך שלו.

המסע היה ארוך ולא פשוט. אבל הוא גם נהנה בדרך, ללא ספק. הוא חווה הרבה חוויות. חלקן יותר טובות וחלקן פחות. אבל כולן לימדו אותו דבר או שניים.

הוא התקרב אל עבר היעד. הוא הרגיש איך המסע מתקרב לסיום. הוא עדיין לא ידע מה היעד, אבל הוא קיווה שזה מקום טוב.

ואז הוא הגיע. היעד היה, למעשה, כלום. הוא הרגיש איך עיניו נעצמות והוא מתחיל להרגיש אותו, את הכלום. הוא הרגיש איך הוא מפסיק להתקיים בעולם הזה.

אבל הוא נהנה בו, בעולם הזה. הוא חווה בו כל מיני חוויות. חלקן טובות יותר וחלקן פחות.
היעד הוא לא מה ששינה, כי הוא היה כלום. מה שבאמת שינה זה הדרך.
עם אזניות על אזניו הוא יצא לכבוש את העולם.
והוא אכן כבש.