עזוֹר לי

אוי אהבתי. זה היה חזק. וגם עכשיו עם כל הנקיונות לפסח אני רואה בדיוק למה אתה מתכוון ואת ההבדל בין איך אני עוזרת לבין איך אח שלי. תמשיך לכתוב כי אני ממש נהנית לקרוא את החומרים שלך. יש בכתיבה שלך משהו שונה (לטובה ממש) שלא ראיתי אצל אף אחד אחר ואני קוראת הרבה. יאה אללה חפרתי ברמות. בקיצור תמשיך לעשות את מה שאתה עושה כי אתה עושה את זה טוב.

אהבתי את הכתיבה, אבל לא אהבתי את השוואה הזו בין גבר לאלוקים. הוא לא זכר, וגם לא אדם… הבנתי את המסר ואני יכולה לומר שגם אני ככה למרות שאני בת, באמת צריך להיות יותר ספציפיים.

יהודית יקירתי – תודה רבה. ממש לא חפרת. אני מאוד מעריך תגובות, ובוודאי תגובות ארוכות. הן המניע האמיתי להמשיך לכתוב.
המשיכי להגיב גם לסיפורים נוספים, לא רק שלי, ואולי נצליח להחזיר לאתר את הקהילתיות שהיתה בו פעם.

שוקוצ'יפס הנהדרת – תודה רבה על תגובתך האיכותית. מתגובות שכאלו אני לומד כיצד להשתפר.
לא השוויתי חלילה בין יצור נחות כמו בן־אדם לבין יוצר העולם. המילה 'אלוהים' נאמרה מצד האשה בסיפורי, כמילת ייאוש. כמו 'לעזאזל'; כמו 'לכל הרוחות'; כמו 'למען השם' וכדו'.
לכל כלל יש יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. את מעידה על עצמך שצורת המחשבה שלך דומה לצורת המחשבה הגברית. בהחלט ייתכן, אך רוב הבנות, רוב מוחלט של הבנות, חושבות בצורה מורכבת מדיי להבנה הגברית. גם בקרב גברים ישנם כאלו שחושבים בצורה מורכבת; רובנו המוחלט זקוק להוראות הפעלה.
לגבי "צריך להיות יותר ספציפיים" – אשמח להבהרה.

קוראים יקרים: תגובות – בונות קהילה; תגובות בונות = קהילה.

עוץ לי היקר,
קטע טוב! אין מה לומר…
וגם אני כמובן מזדהה מאוד…

אנחנו למדנו בשנת הקורונה האחרונה לתפעל יותר את הילדים, גם הצעירים יותר, כל אחד לפי יכולתו… זה יכול להועיל… וחשוב לחינוכם… והם בוודאי צריכים שיכוונו אותם בדיוק בדיוק מה לעשות, ואיך, ומתי, וכמה, ואיפה וכו' וכו'…

מבחינה סגנונית – באחד מספרי הילדים שערכתי, שהיה חלק מסדרה בת כמה ספרים, העירו למחבר כי הלשון של הילדים הגיבורים בסיפור קצת גבוהה מדי.
בתור סופרים, אנו רוצים שהטקסט יהיה כתוב בצורה הטובה, המדויקת ואולי אף הגבוהה ביותר. אבל לפעמים צריך להתגבר על הנטייה הזאת ו"לקלקל" בכוונה את הלשון, כדי שתהיה אמינה יותר.

לענייננו – פה ושם נכנסו לשיח שכתבת כמה מילים בסגנון גבוה באופן יחסי לחילופי דברים בין בני זוג ממוצעים… כדאי אפוא להוריד קצת את הסגנון כדי שיהיה דיבורי יותר.

לדוגמה:
"כן יקירתי, הנני" – לא מאוד דיבורי… אא"כ המילה "הנני" מסתירה בתוכה רעיון מהותי יותר.
"מה תרצי שאעשה?" – "מה לעשות" נשמע לי דיבורי יותר.
"הבט סביב!" – "הסתכל / ס'תכל סביבך!".
וכן הלאה.

כדאי לעשות זאת בייחוד בקטע מעין זה, שבו יש גם הרבה סגנון דיבורי מאוד, כגון: "סתומים" וכדומה…

לגבי הקטע ההסברי בסוף – אולי אפשר להעביר את המסר הזה בלי הסבר מפורש, להעביר את המסר מהקטע עצמו.

אבל אלו רק הערות קטנוניות, הקטע יפה מאוד, סליחה שהגעתי אליו רק היום…

מועדים לשמחה!
עומר

אהבתי מאוד את הדיאלוג ואת הכתיבה, היא מזכירה לי מאוד סיטואציות שקרו לי בחיי היום-יום, לצערי. בהחלט יש פער תודעתי ומחשבתי בין נשים לגברים, ואם לא מבינים אותו גם קשה להתגבר עליו.

מוסר ההשכל בסוף אדיר!