סיפור על בריונות

היא ישבה לבד בהפסקה לוטשת מבטים בבנות המקובלות שישבו ביחד וריכלו עליה,כשהן מצביעות באצבעות מרוחות בלק צבעוני על השונות שלה. היא אפילו לא הייתה שונה בצורה קיצונית היא פשוט לא הייתה חלק מהן. היא הפנתה את ראשה לאדמה מנסה להתעלם מהמבטים החודרניים שלהן ואת חלקי המשפטים שהיא שמעה היא ניסתה להדחיק. ואז התקרב אליה נער ביישן שהיא לא ראתה קודם לכן, הביא לה פרח צבעוני שהיה שונה כל כך מאותו נוף אפרורי שהיה שם,היה נדמה לה שהוא זוהר אבל היא לא הייתה בטוחה שהיא רואה כמו שצריך. הוא הושיט לה את הפרח הניח אותו בכף ידה ושניה לפני שקם מן הספסל והשאיר אותה לבדה בשנית אמר: "גם אני שונה,אל תתני להן להוריד לך את הביטחון". היא נשארה שוב לבד אבל חיוך של ניצחון היה על פניה,החיוך הראשון מזה הרבה זמן.

בריונות זה לא בהכרח רק מילים כואבות או מעשים גופניים זה גם הדברים שלא אומרים.
שאתה מתקרב למישהו ושפת הגוף שלו אומרת שהוא ממש לא רוצה להיות בקרבתך,שאתה לבד בהפסקה,שאתה מרגיש מבטים נעוצים בך ואתה לא יודע למה. כל אחד מאיתנו עבר פעם איזה סוג של בריונות,משהו שילווה אותו לאורך כל חייו בתור צלקת גדלה שלעולם לא תיסגר או תגליד.
זה תמיד ירדוף אותנו באיזשהו מקום, כל אחד צריך מישהו שיציל אותו מעצמו ומהסביבה.
מה שאתה חושב על עצמך לרוב מושפע ממה שהסביבה חושבת עליך,אבל אתה צריך ללמוד להפריד בין שני אלו כי אז אתה תשקע לתוך מציאות כואבת וריקנית שבסופה יכול להיגרם לך כאב נורא פיזי ונפשי.
תמיד כשאתם רואים מישהו שיורדים עליו או סתם מישהו לבד תמיד תפנו אליו אתם לא יודעים כמה הוא יעריך את זה אם תצאו מעצמכם רגע ותהיו שם בשביל לעזור לו אתם לא יודעים איזה שינוי אתם יכולים לעשות בחיים שלו. שיהיה אחלה חנוכה (: