תאיליה
* השם לא סופי, הוא כנראה ישתנה בהמשך הסיפור *

welcome

תאיליה 13/07/2015 1081 צפיות 6 תגובות
* השם לא סופי, הוא כנראה ישתנה בהמשך הסיפור *

דרך ללא מוצא בשכונה שקטה.
אופניים של ילד מוטלים על צידם, גלגל יחיד מסתובב לאיטו.
אמהות מטיילות בנחת ברחוב עם תינוקות קטנים בעגלה, בדרך לפארק הסמוך.
נערים גדולים למראה משחקים פוטבול בחצר של אחד מהבתים.
מלבד גרגור של תינוק או צעקת "תמסור לי!" מפעם לפעם, שום רעש לא נשמע.
אבל לא להרבה זמן.
מכונית מרצדס שחורה נכנסת לרחוב, וצפירתה מחרישת אוזניים.
נטע-לי הקטנה, בת השמונה, צופה מהחלון באיש הגבוה, אשתו, היא מניחה, עם שיערה הברונטי החלק, וילדתם הקטנה עם הפרצוף המנומש והעיניים הירוקות שחקרו את הסביבה בעניין, שיוצאים מהאוטו.
עד לאותו רגע, היא הייתה הילדה היחידה בשכונה, וייחלה לחברות.
וכעת, משאלתה התגשמה.
´אך האם כדאי לגשת?´, תהתה בינה לבין עצמה, מפחדת שכל מגע ינפץ את התקווה.
הציצה שוב דרך החלון.
המשפחה כבר נכנסה לביתה החדש, ושוב הרחוב שקט.
~~~~
בארוחת הערב, דיברו הוריה של נטע-לי על התושבים החדשים שעברו לגור בשכונתם.
"שמעתי שהם הגיעו ארצה ממינסוטה" מספרת אימא כשהיא מגישה את האוכל, ומביאה את הצלחות לשולחן. "ג´ק, בוא הנה! אוכלים!"
אחיה הגדול של נטע-לי, ג´ק, נכנס למטבח בעודו מקפיץ כדור כדורגל על רגלו. ואז על ראשו. וחוזר חלילה.
הוא היה שחקן מוכשר.
אבל עם כמויות הזמן שהוא מקדיש לאימונים, איך לא יהיה?!
מהבוקר עד הליל התאמן והתאמן.
אם היה משקיע חצי מזה בלימודיו, היה התלמיד המצטיין.
חלומו היה לשחק בנבחרת אמיתית.
בינתיים, התאמן כדי שיהיה מספיק טוב ויוכל להגשים זאת.
"ג´ק!" קוראת אימא כשהיא קולטת אותו "תעזוב מיד את הכדור הזה! הוא יכול לפגוע בפסלונים שלי!"
לאמה של נטע-לי היה אובססיה לא מוסברת לפסלונים, בייחוד של חתולים.
קטנים, בינוניים, צבעוניים, לבנים, שחורים..
היה לה אוסף ענק והוא היה אחד הדברים הכי חשובים לה.
אולי אחד אחרי משפחתה.
ג´ק קורץ לנטע-לי, מפסיק להקפיץ ותופס את הכדור בידו.
הוא רץ לסוף המסדרון, נכנס לחדרו, מניח את הכדור בפינה וחוזר למטבח.
הוא שוטף את ידיו בזריזות בכיור, ואז מתיישב עם כולם ליד השולחן.
"על מה דיברנו קודם?" תוהה אביה של נטלי בקול. תמיד היה קצת מעופף.
"על התושבים החדשים שבדיוק עברו הנה" מזכירה אימא ונושקת לו בקצה אפו.
"אה, נכון," נזכר אבא. "סוף סוף דיירים חדשים בביתם הישן של משפחת זמיר. כבר יותר משנה שהוא ריק."
"ואפילו שמעתי שיש להם ילדה קטנה, בדיוק בגילה של נטע-לי".
"זה באמת נהדר" מסכים אבא "תעבירי בבקשה את קערת הסלט".
הקערה הירוקה שבתוכה הסלט שתובל קודם לכן במיומנות בשמן זית ומלח מועברת אליו.
בפעם הראשונה מאז שלמד לדבר, ג´ק לא מתערב בשיחה.
הוא לועס בשתיקה את החביתה.
"תרצי לבקר אותם מחר, חמודה?" פונה אימא לנטע-לי.
נטע-לי מנענעת את ראשה לשלילה.
היא רוצה, באמת רוצה, אבל פוחדת.
מה אם היא לא תצליח להתחבר עם הילדה?
מה יקרה אז?!
תישאר בודדה.
שוב.


תגובות (6)

אוף, כתיבה ממש טובה ומסקרנת אבל קיוויתי שזה יהיה סיפור לא בהמשכים. בכל מקרה, אהבתי

13/07/2015 19:24

    למה? אני דווקא מאוד אוהבת לקרוא, וגם לכתוב, כמובן, סיפורים בהמשכים, ובמיוחד עכשיו, כשהשתפרתי והכתיבה שלי התבגרה קצת. אם את רוצה, אם תיכנסי לפרופיל שלי, הדבר הקודם שפרסמתי היה שיר קצר (כנראה גמור, אבל לא בטוח שלגמרי), מקווה שזה יהיה בסדר. בכל מקרה, תודה ♥ שמחה שאהבת ♥
    אני אעלה את ההמשך בקרוב.

    13/07/2015 20:05

היי זה הותיר טעם מסקרן. את טובה בתיאורי הוויה ושיגרה. בנוגע לאיפיון הדמויות הוא נורא שיטחי כרגע לטוב ולרע. זה הרגיש הרבה יותר כמו סיפור קצר מאשר סיפור בהמשכים. כן משכת את התשומת לב והקריאה כן מהנה יחסית להתחלות. אני מציעה לך להיכנס לגמרי לעולם הדמיוני של הדמויות בלי לחשוב הרבה פשןט להרגיש

14/07/2015 07:53

    תודה (?). בדרך כלל אני מעדיפה לגלות לקוראים פרטים על האישיות של הדמויות במהלך הסיפור, כי ככה אני מעדיפה לקרוא בעצמי, אבל תודה על ההערה. תודה רבה ♥. אנסה זאת. אעלה את הפרק הבא, מקווה שיהיה טוב יותר.

    14/07/2015 15:27

הפרק ממש טוב בעיניי, משכת אותי לסיפור ויכלתי להכנס לתוך הסיפור עד לפרט הכי קטן, יש לך מתנה. את כותבת מדהים

14/07/2015 16:00

פרק מדהים .גם לי נורא קשה להתחבר עם אנשים , ויש לי את אותם הפחדים של נטע-לי לפעמים .

16/07/2015 10:51
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך