This is who i am: פרק 3- משהו חדש מתחיל

קמתי בבוקר למה שכנראה יהיה עוד יום משעמם בבית הספר.
"היי נועם, בוקר טוב! ראיתי שיצאת ממגמת אומנות, למה?" שאלה אותי דליה, המחנכת שלי בדרכי החוצה מהכיתה
"אני אוהבת לצייר אבל הרגשתי שמקומי לא שם."
"או-קיי, אין בעיה, אז לאיזו מגמה תרצי לעבור?"
התלבטתי. מאומנות יצאתי אז זה לא בחשבון. תיאטרון זה לא אני, אני לא שחקנית ותמיד עולים עליי כשאני משקרת. בספורט אני מהבינוניים, ואני לא אוהבת כדור-רשת שזה מה שבעיקר עושים שם. מחול זה גם לא אני, אם כבר הייתי הולכת לריקוד זה היה היפ-הופ ולא בלט וג'אז – מה שעושים שם. מוזיקה זה לא אני, הקול שלי בכלל לא ערב, הוא יותר בכיוון של עורב. קולנוע, כן! קולנוע, אני אוהבת לצלם ואני מבינה את כל המונחים הקולנועיים ואני אוהבת לראות סרטים (אם זה עוזר במשהו), אולי שם אני אהנה.
"קולנוע." עניתי לבסוף.
הלכת לכיתתי לשיעור חינוך בו מרשים לעבור מקום והתכוונתי להציע לעופרי לשבת לידי אבל ראיתי שהיא כבר ישבה ליד מישהי אחרת, קוראים לה אביגיל ואני לא חושבת שדיברנו הרבה מתחילת השנה, פעם היינו חברות טובות.
אני לא יכולה להגיד שלא נפגעתי, כי נפגעתי, חשבתי שהיא חברה שלי ואולי עכשיו היא מעדיפה את אביגיל ורוצה שאני אשב לבד.
"מזה אני מבינה שאת לוקחת דברים ללב," אומרת לי דורין, אני יושבת על הספה והיא על הכורסא האדומה שלה לידי "ביום השני למחצית נעלבת כשיותם לא התייחס אלייך שוב, היום נעלבת כשעופרי ישבה ליד אביגיל ואת ישבת לבד."
קשה לי להבין אותה ולכן אני מתכוונת לשאול אותה אך לפני שאני מספיקה לפצות את פי היא אומרת: "אני אסביר. לאחר היום ההוא שיותם לא התייחס אלייך לאחר כמה ימים חזרתם לדבר?"
אני מהנהנת.
"היום אחר הצהריים בדרכך הביתה הלכת עם עופרי?"
אני שוב מהנהנת.
"רואה? המצב לא השתנה, כשאתה ידיד או חבר טוב של מישהו הוא לא רק ידיד או חבר טוב שלך, הוא גם של אחרים. את נפגעת כשיותם לא התייחס אלייך אבל לבנות אחרות כן, את צריכה להבין שלפעמים תדברו ולפעמים פחות אבל זה עדיין אומר שאתם ידידים, הוא לא יכול להיות ידיד רק שלך, יש לו עוד ידידים וחברים. נפגעת מזה שעופרי ישבה ליד אביגיל ולא הייתה רק איתך היום, אני מבינה שנובעים ממך קנאה ועלבון, הרי היית רגילה למצב ששתיכן חברות טובות שכל הזמן ביחד, אבל זה לא ככה, עופרי הכירה עוד ילדים והתחברה אליהם, היא לא יכולה להיות רק שלך, היא גם לא רק של אביגיל וגם לא רק של יותם, היא לא חפץ, לפי מה שהבנתי היא בן אדם שאוהב להיות חבר של הרבה ילדים ואני לא אתפלא אם בהמשך היא תדבר עם עוד הרבה ילדים אחרים. אני חושבת שכדי שתנסי להתחבר לעוד ילדים, אולי אפילו לאביגיל ואז תוכלו להיות שלישייה, אני ממליצה לך ללכת לחוגים או למגמות בבית הספר ולנסות להכיר שם חברים חדשים, כך יהיה לכם כבר תחום עניין משותף אחד," היא מסבירה לי ואני מהנהנת מדי פעם להסכמה "אל תיקחי ללב, תשתחררי."
היא צודקת, אני צריכה להשתחרר ולא לחשוב שכל מה שמישהו עושה הוא במטרה נגדי.
"בפגישה הבאה אני אשמח לשמוע שהכרת ילד חדש, לפחות רק תדברו, צעד-צעד." אומרת לי דורין ואנחנו נפרדות בברכת להתראות ואני יוצאת מחדרה.
"היי שגיא," אני אומרת אל שגיא ומוציאה חצי חיוך מפי
"היי נועם." הוא מחייך
גם זה משהו.
*****
בוקר טוב תלמידים!" אמרה דליה כשנכנסה לכיתה "לפני שאני אתחיל ללמד אני רוצה להודיע לכם על תחרות כישרונות שתהיה בבית הספר בחודש הבא. ההשתתפות לא חובה. לכל מי שבטח רצה לשאול, כן, יש פרס, הפרס יהיה חמש נקודות בונוס לציון הסופי ושובר מתנה לבחירה."
קריאות התפעלות נשמעו מרחבי הכיתה. אין לי מושג מה אני אעשה שם, לפחות ההשתתפות לא חובה.
"השכבה הזאת מסובכת מדי," אמרה לי עופרי בהפסקה
"למה? זה פשוט, יש את המקובלים ויש את הלא מקובלים," אמרתי "נויה זאת מלכת השכבת ויש לה את הכלבלבות שלה, ליהי ואגם, וכנראה גם סיוון התחברה לחבורה. מלך השכבה זה אופיר ואת זה קל להבין לפי כל הבנות שמריירות עליו, ת'אמת הוא חתיך, יש לו תדמית 'באד בוי', ושלא תתבלבלי נויה ואופיר לא חברים, הם היו ביחד ונפרדו לפני כמה שבועות, יש שמועה שנויה עדיין מאוהבת בו. החבורה הכללית של ה'מקובלים' בבית ספר היא: נויה הרוש, ליהי גולן, אגם אהרונוב, סיוון ברמן, יותם בנארי, אופיר בן-עמי וברק פרקש, יש גם עוד כמה ילדים שהם מקובלים אבל אפשר להגיד שזאת החבורה ששולטת בשכבה, אם את רוצה שהם יאהבו אותך את צריכה להיות כמוהם ולהבין הכל בדברים שהולכים בשכבה, כמו שעכשיו אופיר ונויה לא מדברים או שנויה ואגם רבו והשלימו ושוב רבו, כל הזמן הדברים מתחדשים וקשה לעקוב. ויש את הלא מקובלים, כל אלה שלא חברים של נויה, כמוני, ויש גם את נדב שהוא חנון מוזר. ויש את האלה שבאמצע כמו אביגיל שראיתי שבזמן האחרון מסתובבת עם אופיר. הכי חשוב שתדעי זה להיזהר מליהי, היא הרכלנית הכי גדולה, היא זאת שמפיצה את כל השמועות, היא יודעת הכל בענייני השכבה. וזהו בכללי, עוד לא ברור מה את, זה תלוי מי החברות הטובות שלך." עניתי לה
"איבדתי אותך ב'למה? זה פשוט…',"
צחקתי
"בכל מקרה, רציתי לשאול אותך עוד משהו,"
"תשאלי,"
"את חברה של אביגיל?" שאלה בהיסוס
"היינו החברות הכי טובות אבל במעבר לתיכון משהו השתבש והתרחקנו אחת מהשנייה, הכרנו חברים חדשים. אני מכירה אותה טוב ואני יודעת שהמראה הזה," הצבעתי בעיני על אופיר ואביגיל שנשענו על גדר בית הספר ודיברו "הזוי! אם נויה הייתה רואה אותם העניינים היו מסתבכים,"
"נראה שהם באמת עומדים להסתבך," עופרי הצביעה בראשה לכיוון של נויה שהסתכלה על אופיר ואביגיל במבט עצבני והלכה במהירות לעבר הכיתה כשסיוון משתרכת אחריה.
"בואי נעזוב את זה, ממזמן הפסקתי לנסות להבין איך העניינים פועלים בשכבה הזאת, כל פעם משהו חדש צץ."
עופרי התכוונה להגיד משהו אבל בדיוק יותם בה וקטע אותה, "נועם, אפשר טובה? בבקשה!" התחנן "מה?"
"שמעתי שסבא שלך מנהל מסעדה, אולי במקרה הוא צריך עובדים? אני בן שש עשרה ואני סוף סוף יכול לעבוד גם בשעות הלימודים!" התלהב
"אני יכולה לדבר איתו,"
"תגיד, יותם, למה פתאום אתה צריך עבודה?" שאלה עופרי והרימה גבה מה שגרם לי לגחך
"כדי לתקן את זה," ענה והחזיק מולה את הטלפון השבור שלו
"איך זה קרה?" שאלתי
"בזכותו," אמר יותם והגביר את קולו כשאופיר עבר לידינו. אופיר התקרב אלינו
"היי, זאת לא אשמתי שביקשת ממני לשמור על הטלפון שלך כשאני עסוק בטלפון," הרים ידיו כחף מפשע
יותם נאנח "אתה צריך לפצות אותי על זה,"
"שיהיה… מה אתה רוצה?"
"כל דבר?" מבטו של יותם היה משועשע והוא חיכך את ידיו וחייך כאילו הוא איזה רשע מסדרה מצוירת שהרגע המציא תוכנית גאונית
"תלוי…" אופיר עדיין חייך ואני צחקתי, משועשעת מהמצב
"תסדר לי דייט?" ספק שאל ספק אמר
"או…" עופרי עשתה קולות. נראה שיותם מאוהב, למה זה כל כך מבאס אותי?
"עם מי?"
"נויה,"
התבאסתי סופית, אני מבינה שנויה יפה אבל מה איתי?
נועם! אסור לך להתאהב! בסוף זה סתם יגמר לא טוב! פקדתי על עצמי.
"אנחנו לא ממש מדברים עכשיו…" אופר היסס
"בבקשה!" התחנן יותם ונראה די חמוד
"טוב, בסדר…"
יותם הלך בתנועת ניצחון ואופיר הלך צוחק לצידו, גם עופרי ואני צחקנו. אם דודה שלי הייתה רואה אותי עכשיו היא הייתה קופצת מאושר כמו כל המשפחה שלי, מסתבר שמה שהיה צריך כדי לגרום לי לצחוק היה כמה בנים חמודים, ואז נזכרתי שליותם יש דייט עם נויה והבאסה חזרה ואיתה המשפחה הקופצת הולכת לה.
בהמשך היום ראיתי את עופרי מדברת עם אביגיל ויותם ואגם, רגע… אגם?! מה לה ולאגם? אגם סתם ילדה נגררת בדיוק כמו ליהי וסיוון. נועם תשלטי בעצמך! כמו שדורין אמרה, אל תיקחי ללב, היא חברה של כולם וגם שלך. נרגעתי. אבל אני בכל זאת חייבת לברר עליה ועל אגם, אם היא תהיה חברה שלה היא תהיה חלק מהחבורה של נויה ואז פוף! אני שוב לבד. אוף, אני לא סובלת את עצמי ככה, מה קרה לי? מה זה הדיבוריים האנוכיים האלה? תשתלטי על עצמך נועם!
הגעתי הביתה. אני פותחת את דלת הכניסה ורואה צל של דמות בבית, אני נבהלת מיד, המסקנה הראשונה שלי היא שיש גנב בבית! הרי מי זה יכול להיות? אני נכנסת באיטיות ובשקט הביתה ולוקחת מערוך שהיה על השולחן במטבח, איך הוא הגיע לשם אין לי מושג אבל אני לוקחת אותו, כשאני מתקרבת יותר אל הסלון אני רואה את דודה שלי צופה
בטלוויזיה
"אלי!" אני קוראת בכינוי שלה והיא מסתובבת מיד "מה את עושה פה?" אני שואלת בבלבול ומניחה את המערוך בצד
"נועמי! מה שלומך?" היא התעלמה משאלתי
מה היא עושה פה?! היא לא ביקרה בבית הזה כבר כמה שנים, לפני שאמא שלי מתה היא גם לא באה הרבה בגלל שהיה ביניהם איזשהו ריב שבהמשך גם אבא שלי נכנס אליו, הם אף פעם לא שיתפו אותי ולכן אין לי מושג מה קרה שם אבל אני יודעת שזה היה רציני.
"מה את עושה פה?" שאלתי שוב
"חשבתי שתרצי חברה, לא ביקרתי בבית הזה הרבה זמן וככה גם כל המשפחה אז חשבתי שכדאי שמישהו יעזור לך בבית אבל אני רואה שהכל נקי ומסודר והמקרר יחסית מלא. האמת שדיברתי עם הפסיכולוגית שלך והבנתי שהייתי לא בסדר, כמובן שהיא לא אמרה לי כלום על השיחות שלכם, אני פניתי אליה בשביל טיפול אחד בשבילי, ועכשיו אני פה כדי לתקן את המצב ולהיות דודה טובה."
"עד מתי את מתכוונת להישאר?"
"מה דעתך על שבוע כיף?"
חייכתי, לא חשבתי שאני כל כך אשמח לא לישון יותר לבד בבית הזה ושלא כל המטלות יהיו עליי
"עכשיו מה דעתך להביא לי חיבוק?" שאלה בחיוך
גיחכתי והתקרבתי בכדי לחבק אותה.
"קדימה, הגיע הזמן להשלים פערים!" קראה וישבתי לידה על הספה "חבר יש?" היא הרימה גבה
"לא,"
"חברות חדשות?"
"כן, אחת, קוראים לה עופרי,"
"שם מיוחד,"
הנהנתי בהסכמה
"ידידים?"
"כן,"
"מי?" עיניה נפערו
"קוראים לו יותם,"
"נשמע חמוד," רמזה לי
גיחכתי מהקולות שהיא עשתה, יש רגעים שאני חושבת שהיא בת שתיים עשרה ולא עשרים ושתיים.
"ומה איתך, אלינור?"
"נפרדתי מדן החרא הבוגד," אמרה וכמעט בכתה, התקרבתי כדי להרגיע אותה
"מה דעתך שנצא לשופינג ונשכח ממנו, נחפש לך איזה מישהו חמוד?"
היא צחקה "בטח."
לבשתי פיג'מה ונכנסתי למיטה, עייפה מדודה שלי, הלכנו לקניון והיא פגשה מישהו חמוד בגיל שלה ולא הפסיקה לפלרטט איתו עד שהגיעה החברה שלו והייתי צריכה לעודד אותה ולהזכיר לה שיש עוד הרבה בנים וכל הכבוד לה שהיא ניסתה ושבפעם הבאה תהיה יותר מתונה ותברר קודם אם יש לו חברה.
התכסיתי בשמיכה והבטתי בשקיות שעדיין לא רוקנתי, הרשינו לעצמנו להתפרע.
נרדמתי במהירות.
"בוקר טוב נועמי!" אמרה לי אלינור בבוקר, בהתחלה נבהלתי אבל אז נזכרתי שבשבוע הזה היא ישנה פה
"בוקר טוב אלי!" אמרתי חזרה והתחלתי להתארגן לבית ספר.
אולי זאת התחלה של שינוי בחיים שלי? חברה חדשה, ידיד חדש, התגברות על העבר ובזמן הקרוב כבר לא בית שומם כשאני לא נמצאת בו. אולי באמת משהו חדש מתחיל, דלת חדשה נפתחת, אולי סוף סוף דברים יתחילו להסתדר בחיים שלי.
אולי.