רוצה שאספר לך סיפור נוסף?

גרייס עוברת לדירה חדשה, בניין בעיר חדשה, רחוק מאיפה שהייתה רגילה.
קומה מספר 1 דירה מספר 2.
בניין בעל 10 קומות, בניין גבוה ומרשים.
עליית גג בבניין הזה, עליית גג עוצרת נשימה. כמובן, תלוי איך מסתכלים עליה.
מאז שעברה לדירה החדשה,גרייס עולה לעליית הגג כדי לחשוב קצת.
יש ילד אחד בבית הספר שלה, ילד שסובל מבעיה פסיכיאטרית מסוימת.
היא אף פעם לא הקדישה יותר מדי תשומת לב לעצם קיומו.
"צאו להפסקה" אמרה מיס ג'נסן, המורה לביולוגיה. גרייס יצאה בשקט מהכיתה, מנסה כמה שפחות לבלוט.
"היי אוטיסט!" קרא אחד מנערי השכבה, כעבור שניות אחדות הוא תפס בתיקו של הנער האומלל וזרק אותו על הרצפה. הספרים התפזרו, ארוחת הצהריים שאמו עמלה עליה כל כך נמעכה תחת עומס הספרים.
גרייס הביטה מהצד, בזעזוע. היא לא יכלה לעשות שום דבר, או שאולי כן?
שאר ילדי השכבה עברו ליד הנער המוטל על הרצפה, חלקם צוחקים וחלקם מעמידים פנים שהוא לא נמצא שם בכלל.
גרייס רצתה לעזור.. באמת! אבל היא לא ידעה מה לעשות.. רק נשארה קפואה בזמן שהנער קם מהרצפה, אוסף את חפציו ומחזיר אותם לתיקו. "ל..ל..למה צו..עק עליי?" שאל בתמימות את הנער שקרא לו אוטיסט, "אל ת..צעק עליי!" אמר והביט לצדדים, "שקט אוטיסט!" אמר הנער בצחקוק ודחף אותו בזמן שהוא פונה לאחת הכיתות.
.
סיימון ישב בעליית הגג שבבניין שלו. מקריא לעצמו סיפורים, לעצמו ולכל הנערים שאיתו.
אף אחד לא יכול לראות אותם. רק הוא. "רוצים שאספר לכם סיפור נוסף?" שאל בהתלהבות לאחר שסיים לספר להם את הסיפור 'רומיאו ויוליה' כולם מחאו כפיים לאות אישור, הוא התחיל לספר להם את 'התפסן בשדה השיפון'. כמה שנהנה מהרגעים האלה. רגעים רק שלו.
למה לועגים לו בבית הספר? הם לא רואים את החברים שיש לידו? הכל הוא זוכר בעל פה.. את כל הסיפורים שקרא והתעניין בהם.
.
גרייס עלתה לעליית הגג בפעם השנייה היום, היא התמכרה להרגשה של השמש המחממת על פניה החיוורות. "רוצים שאספר לכם סיפור נוסף?" שמעה קול במעומעם, קולו של הילד ההוא.
הוא גר פה? להמ לא ידעה על כך?
"משחקי הרעב" אמר בקולו השקט "עורבני חקיין" הספר האהוב על גרייס.
היא ישבה והקשיבה, שעתיים בערך. רק הקשיבה לו..
"את אוהבת אותי אמיתי או דמיוני? שאל פיטה" אמר הנער לאחר שלוש שעות, הספר עומד להיגמר. גרייס לא שלטה בעצמה "אמיתי, ענתה קטניס" גרייס טיפסה בזהירות, שום ספר לא היה בידיו של הנער. הוא לא הקריא מתוך ספר עד עכשיו?!
"איך קוראים לך?" היא התקרבה אליו מעט, מביטה בעיניו בכנות והחמימות, "ס..יימון " מלמל והאדים, גרייס הושיטה את ידה הצנומה "גרייס".
"רוצה שאספר לך סיפור נוסף?" שאל סיימון בהתלהבות ענקית, יותר גדולה מהקודמות. מישהו מקשיב לו, מישהו מבין אותו.
"אני אשמח" היא חייכה.
הם ישבו שם, על עליית הגג. כל סוף שבוע היו נפגשים וסיימון היה מספר לה סיפור אחר.
גרייס למדה להכיר את סיימון, כעת.. הוא לא לבד יותר.