רגעים של מחשבה

אנחנו יושבות ליד עץ השקדייה , המקום הקבוע שלנו כבר עשר שנים .
אני מסתכלת על עיניה .
מביטה בעיניים שמשקפות שנים של חברות , אהבה , ריבים , כעסים , אמונה .
היינו כל הזמן אחת בשביל השנייה .
ועכשיו זה נגמר . עוד רגע וכל זה התנפץ .
" לפני שאת הולכת , רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך .
רציתי להגיד לך את כל מה שלא אמרתי בכל השנים הללו .
היה לי זמן , אבל בחיים לא חשבתי ש… שאת תעזבי .
רציתי להגיד סליחה , תודה – על כל מה שעשית בשבילי ועל כל מה
שנתת לי , ועל כל הרגעים הטובים שנוצרו רק בגללך . " אני אומרת לה ,
ומביטה במבטה האוהב , המלא חום וניסיון .
" תודה לך . על הכול . אין כמוך , באמת . " היא אומרת לי בקולה
הרגוע והנעים .
אני מלטפת את שערה הזהוב , ואנחנו מתחבקות , חזק , באהבה מהולה בשמחה .
" אני אוהבת אותך . " היא לוחשת לי .
" גם אני אותך , יותר . " אני לוחשת לה בחזרה , והיא נדה בראשה .
" אני לא עוזבת . לא כל עוד את חיה ונמצאת פה .
אני לא יכלה לאבד אותך שוב . " היא אומרת לי .
אני מסתכלת עליה , מבינה , אך לא רוצה להזכר בעבר .
" תודה . " אני אומרת לה , כי אין לי משהו אחר להגיד .
" אלו רגעים של אושר . " אני מוסיפה , הפעם ברצינות .
היא מסתכלת עלי בשקט ובחום , ואומרת לי , בלי להסביר , בטוחה בעצמה :
" לא , אלו רגעים של מחשבה . "