פנימיית דגנייה – הקדמה + פרק 3

עזבתי את הבית לאחר שסבלתי מהתעללות מצד החבר של אמא שלי ועברתי לפנימיית דגנייה ליד הכנרת. הכרת את לילך, נערה ממש יפה ואופק חבר טוב, זה היום השלישי ואני בטוח שאכיר עוד אבל ביינתיים – חבר של אמא שלי הגיע לקחת אותי ואני לא יודע לאן.

***

"לה לי לה לה" נכנס אופק בשיר לחדר שלו ושל שון.
"שון שון שון שמשון" זימר וככה ניסה לרמוז לו להסתובב אליו.
"אפשר שתהיה בשקט?" אמר ילד אחד שמעל המיטה שלו הופיע השם ערן.
"כן-בטח" אמר אופק בקול תינוקי. "תגיד אתה יודע איפה חבר שלי?"
"מה-יש לך חבר?"
"כן, אל תהיה דביל אתה יודע למה אני מתכוון"
"לא למי.."
"אני יודע שאתה מתכוון לידיד אבל אני לא יודע על מי אתה מדבר.."
"על שון"
"אה זה שאבא שלו בא לקחת אותו?"
"אבא שלו לקח אותו?"
"כן,…"
"באסה, תכיר אופק מהיום החבר הכי טוב שלך"
"אוחח סתום…"

**זריחה**

"איפה שון?" שאלה לילך את אופק.
"ילד מכוער בחדר שלי אומר שאבא שלו לקח אותו.." ענה אופק.
"באסה…"
"כן, אה" ענתה לילך שכנראה חיבבה את שון קצת.
"אבל הוא דפקן" ענה אופק "הוא יכול היה לומר לאבא שלו שהוא לא רוצה…"
נשמע בכריזה את קולה של גילה ~
שכבת ז' בואו לחדר האוכל יש ארוחת פתיחה שנתית – מיוחדת לבוקר.."
"ואיי" אמר אופק בקול מופתע
"אם הארוחה של אתמול גרמה לי לשיר שאני אוהב שוקו וביצים – אז אני רק מתאר מה אני אשיר היום בחדר לערן.."
"הילד המכוער?"
"בדיוק" ענה אופק.

**חדר האוכל**

"אוהו" צעק אופק לכנראה חבר נוסף
"איפה הבי-אף-אף שלך?" שאל חבר של אופק
"חהחה מצחיק – אני לא בת אבל הוא עזב – דפקן.." מלמל לעצמו.
"אבא שלו בא לקחת אותו היום בלילה…" לילך התערבה בשיחה.
"כן, באסה" אופק כנראה נעלב ונזכר בשון והלך לצד "מצטער חבר'ה – היום לא באלי לאכול…".
לילך הלכה בעקבותיו.
"למה הוא עזב" אופק נעלב "מה היה לו רע איתנו שהוא עזב הביתה?"
"לא יודעת…"
"נראה לך הוא תכנן את זה?"
"אני לא יוד.."
"מה הוא רצה כל כך הביתה"
"לא יודעת" אמרה לילך
"כנראה הוא ממש אהב את אבא שלו…"