פנימיית דגנייה – הקדמה + פרק 1

לא יודע אם הייתי מסוגל לסבול עוד יום אחד בבית הזה!
זה לא אפשרי, כל כך קשה לי – וכל כך קשה להסביר – ולהם קל להבין.
יש לי אבא חורג מגעיל ואמא שיש מצב מתייחסת אליו יותר טוב ממני – אז לא יכולתי
"אמא, אני לא מסוגל ככה – הפעם תקשיבי: אני עוזב!" ואני עדיין מרגיש את הסטירה המצלצלת.
כשאמא הייתה בעבודה וחבר שלה היה בבית הוא היה משתלט על הכל ועושה רק מה שטוב לבן שלו ואותו דבר אמא – הוא היה כועס עליי וכשהייתי רב איתו הוא היה מפיל אותי לריצפה וחונק אותי וצורח עליי ואחרי זה הוא עוד היה אומר שזה לא נכוון.
נמאס לי לחיות ככה, ואם זה אומר בלי משפחה – סבבה, אחלה
רק לעוף מכאן…..

***

כשראיתי שהאוטובוס מגיע – הלב שלי עשה צניחה חופשית.
לא יודע אם זו הייתה החלטה נכונה – לעמוד ליד הזקנים….
אבל אז עליתי – "כפר הנוער דגניה, ליד הכנרת".
"בסדר" ענה הנהג "תעלה – יש עוד זמן".
בחרתי לשבת בכסאות הקדמיים כי ראיתי שאפשר לדבר עם הנהג,
"מאיפה אתה?" – הנהג שאל
"למה אתה רוצה לדעת?"
'לא, סתם"
"מאיפה, אתה?"
"אני"
"כן,"
"מחדרה"
"למה דווקא לדגניה?"
"איזה דגניה, המושב או כפר הנוער?"
גם וגם, זה משולב כזה – הפנימייה נקראת על שם היישוב"
"לא יודע, הרבה פעמים נסעתי עם אמא שלי לקאמפינג בחוף דוגית.."
"אה זה ליד הלונה גל?"
"כן, בדיוק"
"יש שניים"
"כן, דוגית וגולן"
"הדוגי הזה.."
"דוגית*"
"כן.., הוא לכיוון ימין?"
"כן, בדיוק"
"אווח, אני מת על קאמיפנגים – כשהייתי קטן אפילו עשיתי מחנה טבע"
"כן, ואני בעיקר זוכר איך זה לקום בבוקר, להסתכל על הכנרת, עך השפל והגאות בעוצמה חלשה, על טבריה שנמצאת על הר ממול, ועל המקום עצמו מבין כל האוהלים".
"כן, אה.., הילדים של הכי מתים על הלונה גל הזה, רק מה אין הרבה מגלשות, זה לא כמו ימית שזה באמת משהו חבל על הזמן…"
'כן"
"זה פשוט"
"טוב הנה זה, דגניה, קיבוץ וכפר נוער, בהצלחה"
התחלתי לצעוד, אבל לפתע דלת האוטובוס נפתחה שוב – זה היה הנהג:
"אתה בחור טוב, אתה…, בהצלחה!"
"תודה".
תוך כדי הליכה ניסיתי גם להנות – הייתי אמור לפנות למזכירות, אבל היתה רחבת דשא, אז כנראה הייתי עייף והתיישבתי, זה היה ממש כיף להירגע ולנוח. וואלה, מתאים לגור פה…
לפתע יצאה מבין העצים, נערה פשוט, אבל פשוט יפה כנסיכה.
"היי" היא אמרה.
"היי"
"אתה חדש פה?"
"כן, רק עכשיו הגעתי .."
"לך למזכירות, עוד מעט מתחילה שיחה – גילה ביקשה ממני לקרוא לך.."
"גילה?!"
"הרכזת השכבתית.."
"אה טוב"
"ביי"
"ביי"
היא הייתה פשוט יפה, הגיעה והמשיכה ללכת ותוך כדי עשתה קוקו ופגשה בחברה והמשיכה ללכת.
"היי" אמר ילד אחד.
אמאל'ה, מה זה פה כולם מגיעים מ – אני יודע מאיפה?!
"נדלקת עליה, חביבי"
"חביבי?!"
"אויי, איפה הנימוסים שאין לי, קוראים לי אופק.."
"כן"
"אופק, תזכור – מהיום החבר הכי טוב שלך!"