ענבר ומאיה

ענבר ומאיה
ענבר נכנסה, גוררת אחריה את מאיה, ״ די, ענבר, אני לא רוצה להיות כאן״ ״ פשוט בואי״ ענבר ענתה לה.
״שם!״ הבמאי ציווה
״ ענבר שווארצבארט ומאיה רול״ ענבר נענתה.
״ שתיים נבחנות ביחד?!״ הוא אמר וסוף-סוף הרים את מבטו מהדפים המפוזרים על שולחנו.
״ כן, התאמנו יחד על השיר שלנו״ אמרה ענבר בחיוך.
״ אני עדיין רוצה לדבר איתכן אחת-אחת״ הוא ענה.
״ אני לא נשארת בלי מאיה״ ענבר ענתה בתקיפות, בקול שאין לערער עליו.
״בסדר, אז תישארו יחד, תספרו לי קצת על עצמכן״
״ אז אני ענבר שווארצבארט, בת 15 מת״א…״ היא התחילה והבמאי קטע אותה ״ לא, מאיה תתחיל״
״ אני לא נבחנת, רק כאן בשביל לתמוך בענבר״ מאיה אמרה.
״ לא נבחנת? אז תצאי״ הבמאי אמר בקול סמכותי.
״ לא״ קבעה ענבר.
״ אז מאיה, מה את בשביל ענבר? דודה?״
״ לא דודה, ולא אמא, רק חברה טובה״.
״ וזהו?״ הוא שאל בפליאה
״כן״ היא ענתה בעיניים כועסות
״ אוקיי, אז ענבר, שמעתי בת כמה ומאיפה את, אז תספרי לי במה אמא ואבא עובדים, כי הם לא רשומים לי כאן ״ הבמאי אמר
״ אמא מורה למוזיקה, ואבא… מלצר״ היא ענתה בלחץ.
״ תספרי לו״ מאיה לחשה בעת שדחפה במרפקה את ענבר.
״ לא״ לחשה לה ענבר בחזרה
״המממ… מלצר? בהתחשב בזה שיש לו בת בת 15, הוא לפחות בן 30-31, מלצרות כקריירה?״ הבמאי חשב בקול.
״ לא יקרה כלום, תפסיקי לשקר״ מאיה לחשה שוב.
״ די כבר מאיה… שששששש…״
״ מה האמת כאן?״ שאל הבמאי
ענבר אזרה אומץ ואמרה ״ אין לי אבא, יש לי שתי אמהות, אני מתרומת זרע, לא, אני לא יודעת מי האבא שלי, וזה לא משנה לי, כי אני אוהבת את אמא ואמא מספיק״
״ לא קשה כל- כך, אנחנו לא הומופובים, הרבה מאיתנו צועדים במצעד הגאווה״.
״ את רואה, ענבר, זה לא מפריע להם, לא קרה כלום״ אמרה מאיה בטון של ׳אמרתי לך׳
״ אז בנות, אמרתן שתבחנו בשירה, רוצות שאני אקרא לשחר, העוזר שלי, כדי שילווה אותכן?״ שאל דני
״אין צורך, הבאנו פלייבק״ ענתה ענבר
״ אני לא שרה״ אמרה מאיה
״ אבל התאמנו יחד על השיר״ ענבר ענתה בהלם.
״ תשירי, ונראה״ התערב הבמאי.
״ טוב״ ענתה לבסוף מאיה.
ענבר הכניסה את הדיסק לרדיו-טייפ המיושן של בית הספר והן התחילו לשיר.

"Anything you can do,
I can do better.
I can do anything
Better than you.״
שרה מאיה
״No, you can't.
Yes, I can. No, you can't.
Yes, I can. No, you can't.
Yes, I can,
Yes, I can!״
ענבר הצטרפה למאיה
״Anything you can be
I can be greater.
Sooner or later,
I'm greater than you.

No, you're not. Yes, I am.
No, you're not. Yes, I am.
No, you're NOT!. Yes, I am.
Yes, I am!

I can shoot a partridge
With a single cartridge.
I can get a sparrow
With a bow and arrow.
I can live on bread and cheese.
And only on that?
Yes.
So can a rat!
Any note you can reach
I can go higher.
I can sing anything
Higher than you.
No, you can't.
Yes, I can. No, you can't.
Yes, I can. No, you can't.
Yes, I can. No, you can't.
Yes, I can. No, you can't.
Yes, I CAN!

Anything you can buy…״
הבמאי קטע אותן ״ בנות, זה היה חמוד מאוד, אבל, אולי תשירו שיר אחר? שיר מתאים יותר?״
״ מה שיר אחר? מאיפה נביא מוזיקה, מהאוויר?״ רטנה מאיה.
״ איזו אחת, ערבה, שכחה כאן את הגיטרה שלה, מעופפת לגמרי, זאתי, מישהי מכן יודעת לנגן?״ שאל הבמאי
״ כן״ ענתה מאיה
״ אז מאי- מאי, מה נשיר?״
״ אה, פתאום כשאני עושה מה שאת רוצה אני ׳מאי-מאי׳ הא?!״
״ אחר כך, מאיה, מה נשיר?״
״את extra ordinary של לוסי הייל״.
״ בדיוק״ חייכה ענבר
מאיה לקחה את הגיטרה והתחילה לנגן, כשענבר שרה:
"I’m imprisoned, I’m living a lie
Another night of putting on a disguise
I wanna tear it off and step in the light
Don’t you, don’t you?"

ומאיה הצטרפה
״So now I’m knocking at your front door
And I’m looking for the right cure
I’m still a little bit unsure
'Cause I know,
Yeah I know

That most people see me as ordinary
But if you look close you’ll find I’m very
Interesting and hard to know
You can never tell where this might go
'Cause I’m not your average, average person
I don’t know much, but I know for certain
That I’m just a little bit extra, extra
I’m just a little bit extra ordinary

I can see it from the spark in your eyes
You believe in all the things you deny
You wanna fly and leave your worries behind
Don’t you, don’t you?

Well now I’m knocking at your front door
And I’m looking for the right cure
I’m still a little bit unsure
'Cause I know,
Yeah I know

That most people see me as ordinary
But if you look close you’ll find I’m very
Interesting and hard to know
You can never tell where this might go
'Cause I’m not your average, average person
I don’t know much, but I know for certain
That I’m just a little bit extra, extra
I’m just a little bit extra ordinary״

״ כל הכבוד בנות, אבל, אתן יודעות שזו פנימייה משולבת לאומנויות, אז אתן צריכות להיות מולטי- טאלנטיות. נבחנתן כרגע במוזיקה, בסוף היום תיבחנו בריקוד, אז עכשיו תעשו קטע אלתור. ענבר לא התקבלה והיא הרוסה מזה, מצד שני, מאיה כן התקבלה והיא רוצה ללכת לפנימייה, go!״
״אממ… וואוו, אוקי, מאיה, תיכנסי ותנחמי אותי״ אומרת ענבר בהלם. מאיה מתרחקת מענבר הישובה על הרצפה ואז מתקרבת אליה שוב. ״ מה קרה ענבר- בר?״ היא שואלת את ענבר.
״ הם לא קיבלו אותי, מאיה״ אומרת ענבר ופורצת בבכי.
״ ענברוש, למי אכפת מה הם חושבים, מי זה הבמאי הזה? שמעת עליו פעם?״.
״בטח״.
״ לא בהקשר של הפנימייה?״.
״ אז לא״.
״ למה מי שמע עליו? הוא ביים משהו ידוע?לא! מה אכפת לך מדעתו של במאי בינוני מינוס?״.
״ את יודעת מה? את צדקת לאורך כל הדרך, אנחנו לא ניסע לנגב, רק בשביל לשיר, אנחנו נתפרסם גם אם נשיר כאן!״.
״ נכון… ענבר-בר, בנוגע לזה… אני התקבלתי״.
״ ואת אפילו לא רצית? איך זה הוגן? אני אענה לך, זה לא הוגן! מה זה משנה? זה לא שאת תלכי…״.
״בנוגע לזה, ענבר, אני חושבת שאני כן אסע, אני צריכה לנקות את הראש…להתרחק…״.
״מה לנקות את הראש? מה להתרחק?״.
״ תקשיבי, ענבר, הענייניים יותר מסובכים ממה שאת מודה, את לא יכולה להמשיך לראות את העולם דרך משקפיים ורודים״
״מאיה, זה לא הזמן״.
״זה הזמן בדיוק, את לא מוכנה להודות באמת בנוגע אלייך, להגיד שאת…״ מאיה התחילה ונעצרה באמצע.
״מה? שונה? מאיה, גם את! את מתנהגת כאילו אנחנו שתינו אוהבות בדיוק את מי שאנחנו צריכות לאהוב״.
״ אני אוהבת את גיא״ מאיה התעקשה.
״ החבר המזויף שלך? שאת מנשקת בעיניים פקוחות?! אני אולי לא מוכנה להגיד את הכל, אבל אני לפחות לא משקרת״.
״ ענבר, את עוברת את הגבול, אחר כך נדבר!״.
״ למה לא עכשיו מאיה, כי את מפחדת לחשוף את האמת בפני מישהו שהוא לא אני?״.
״ומה איתך?ענבר, את פחדת אפילו להגיד על האמהות שלך!״:
״ גם את היית משקרת בנוגע לאבא שלך!״.
״ ממש לא!״.
״ אני רואה איך את מתביישת! אחרי הכל, לראות את אבא שלך בתחתונים על השלט הכי גבוה בתל- אביב זה קצת מבייש…״.
״ התפוח לא נופל רחוק מן העץ…״ החזירה מאיה.
״ סטופ! סטופ! זה היה נהדר!״ אמר הבמאי.
״ אני משערת לעצמי״ רשפה ענבר.
״ מאיפה זה בא?״ שאל הבמאי.
״ מהלב״ ענתה מאיה.
״ טוב, אתן יכולות לצאת, נודיע לכן את התוצאות בסוף היום״
וכך הן יצאו, בשקט , ואפילו לא הסתכלו אחת בפניה של השנייה.