ענבר ומאיה- התסריט

ענבר ומאיה- תסריט
(ענבר נכנסת, גוררת אחריה את מאיה)
( חדר חשוך, ספוט על הבנות, הבמאי מתעסק בדבר מה שעל שולחנו, ומפעם לפעם מציץ בדפים)
מאיה: די, ענבר, אני לא רוצה להיות כאן
ענבר:פשוט בואי
במאי: שם!
ענבר: ענבר שווארצבארט ומאיה רול
במאי:שתיים נבחנות ביחד?! ( מרים את מבטו מהדפים המפוזרים על שולחנו)
ענבר:כן, התאמנו יחד על השיר שלנו
במאי: אני עדיין רוצה לדבר איתכן אחת-אחת
ענבר: אני לא נשארת בלי מאיה
במאי: בסדר, אז תישארו יחד, תספרו לי קצת על עצמכן
ענבר: אז אני ענבר שווארצבארט, בת 15 מת״א…(נקטעת)
במאי: לא, מאיה תתחיל
מאיה: אני לא נבחנת, רק כאן בשביל לתמוך בענבר
במאי: לא נבחנת? אז תצאי
ענבר: לא
במאי: אז מאיה, מה את בשביל ענבר? דודה?
מאיה: לא דודה, ולא אמא, רק חברה טובה
במאי: וזהו?
מאיה: כן
במאי: אוקיי, אז ענבר, שמעתי בת כמה ומאיפה את, אז תספרי לי במה אמא ואבא עובדים, כי הם לא רשומים לי כאן
ענבר: אמא מורה למוזיקה, ואבא… מלצר
מאיה:( דוחפת במרפק את ענבר) תספרי לו (בלחישה)
ענבר: לא ( בלחישה)
במאי: המממ… מלצר? בהתחשב בזה שיש לו בת בת 15, הוא לפחות בן 30-31, מלצרות כקריירה?
מאיה: לא יקרה כלום, תפסיקי לשקר ( בלחש)
ענבר: די כבר מאיה… שששששש… (משתיקה את מאיה)
במאי: מה האמת כאן?
ענבר: (במהירות ובשטף) אין לי אבא, יש לי שתי אמהות, אני מתרומת זרע, לא, אני לא יודעת מי האבא שלי, וזה לא משנה לי, כי אני אוהבת את אמא ואמא מספיק
במאי: לא קשה כל- כך, אנחנו לא הומופובים, הרבה מאיתנו צועדים במצעד הגאווה
מאיה: את רואה, ענבר, זה לא מפריע להם, לא קרה כלום
במאי: אז בנות, אמרתן שתבחנו בשירה, רוצות שאני אקרא לשחר, העוזר שלי, כדי שילווה אותכן?
ענבר: אין צורך, הבאנו פלייבק
מאיה: אני לא שרה
ענבר: אבל התאמנו יחד על השיר (בהלם)
במאי: תשירי, ונראה
(שקט)
מאיה: טוב״ ענתה לבסוף מאיה
( ענבר מכניסה את הדיסק לרדיו-טייפ, מאיה מתחילה לשיר וענבר מצטרפת)
Anything you can do
(הבמאי קוטע אותן)
במאי: בנות, זה היה חמוד מאוד, אבל, אולי תשירו שיר אחר? שיר מתאים יותר?
מאיה: מה שיר אחר? מאיפה נביא מוזיקה, מהאוויר?
במאי: אני אקרא לשחר או ש…איזו אחת, ערבה, שכחה כאן את הגיטרה שלה, מעופפת לגמרי, זאתי, מישהי מכן יודעת לנגן?
מאיה: כן
ענבר: אז מאי- מאי, מה נשיר?
מאיה: אה, פתאום כשאני עושה מה שאת רוצה אני ׳מאי-מאי׳ הא?!
ענבר: אחר כך, מאיה, מה נשיר?
מאיה: את extra ordinary של לוסי הייל
ענבר: בדיוק (מחייכת)
מאיה לוקחת את הגיטרה ומתחילה לנגן, ענבר שרה, ומאיה מצטרפת) ( מסיימות)
במאי: כל הכבוד בנות, אבל, אתן יודעות שזו פנימייה משולבת לאומנויות, אז אתן צריכות להיות מולטי- טאלנטיות. נבחנתן כרגע במוזיקה, בסוף היום תיבחנו בריקוד, אז עכשיו תעשו קטע אלתור. ענבר לא התקבלה והיא הרוסה מזה, מצד שני, מאיה כן התקבלה והיא רוצה ללכת לפנימייה, go!
ענבר: אממ… וואוו, אוקי, מאיה, תיכנסי ותנחמי אותי (מאיה מתרחקת מענבר הישובה על הרצפה ואז מתקרבת אליה שוב)
מאיה: מה קרה ענבר- בר?
ענבר: הם לא קיבלו אותי, מאיה
מאיה: ענברוש, למי אכפת מה הם חושבים, מי זה הבמאי הזה? שמעת עליו פעם?
ענבר: בטח
מאיה: לא בהקשר של הפנימייה?
ענבר: אז לא
מאיה: למה מי שמע עליו? הוא ביים משהו ידוע?לא! מה אכפת לך מדעתו של במאי בינוני מינוס?
ענבר: את יודעת מה? את צדקת לאורך כל הדרך, אנחנו לא ניסע לנגב, רק בשביל לשיר, אנחנו נתפרסם גם אם נשיר כאן!
מאיה: נכון… ענבר-בר, בנוגע לזה… אני התקבלתי
ענבר: ואת אפילו לא רצית? איך זה הוגן? אני אענה לך, זה לא הוגן! מה זה משנה? זה לא שאת תלכי…
מאיה: בנוגע לזה, ענבר, אני חושבת שאני כן אסע, אני צריכה לנקות את הראש…להתרחק…
ענבר: מה לנקות את הראש? מה להתרחק?
מאיה; תקשיבי, ענבר, הענייניים יותר מסובכים ממה שאת מודה, את לא יכולה להמשיך לראות את העולם דרך משקפיים ורודים
ענבר: מאיה, זה לא הזמן
מאיה: זה הזמן בדיוק, את לא מוכנה להודות באמת בנוגע אלייך, להגיד שאת… (נעצרת באמצע) (שתיקה קצרה)
ענבר: מה? שונה? מאיה, גם את! את מתנהגת כאילו אנחנו שתינו אוהבות בדיוק את מי שאנחנו צריכות לאהוב
מאיה: אני אוהבת את גיא״
ענבר: החבר המזויף שלך? שאת מנשקת בעיניים פקוחות?! אני אולי לא מוכנה להגיד את הכל, אבל אני לפחות לא משקרת
מאיה: ענבר, את עוברת את הגבול, אחר כך נדבר!
ענבר: למה לא עכשיו מאיה? כי את מפחדת לחשוף את האמת בפני מישהו שהוא לא אני?
מאיה: ומה איתך?ענבר, את פחדת אפילו להגיד על האמהות שלך!
ענבר: גם את היית משקרת בנוגע לאבא שלך!
מאיה: ממש לא!
ענבר: אני רואה איך את מתביישת! אחרי הכל, לראות את אבא שלך בתחתונים על השלט הכי גבוה בתל- אביב זה קצת מבייש…
מאיה: התפוח לא נופל רחוק מן העץ…
במאי: סטופ! סטופ! זה היה נהדר!
ענבר: אני משערת לעצמי
במאי: מאיפה זה בא?
מאיה:מהלב
במאי: טוב, אתן יכולות לצאת, נודיע לכן את התוצאות בסוף היום
( יוצאות בשקט ולא מביטות אחת בפניה של השנייה)