סיפור על חברות אמיתית מוקדש לחברה הכי טובה שלי עינתי. (כל מי שלא ממש בריא בנפשו או שאוהב אימה מוזמן להיכנס)

זה היה ערב לח. שמעתי צעדים על מתכת קפואה, עינתי בדיוק חזרה עם עוד ארגז שמלא בזה. הבטתי חסרת אונים בדלת הברזל הענקית של הצינוק נפתחת לאט בחריקה. מצמצתי בדאגה ובלעתי את הרוק כששוב פעם הבחנתי בנעליים האלה, הנעליים של עינתוש. היא התקרבה אליי עם הארגז החום הגס, והניחה אותו בעדינות על הרצפה שכבר לא זיהו מה הצבע שלה מרוב דם של כתפיים טריות.
"הבאתי לך עוד מתילדה."
היא תמיד קוראת לי מתילדה כשהיא נמצאת בעוד אחד מהתקפי השיגעונות שלה.
"עינתי, כבר דיברנו על זה. אם אני רק אריח עוד כתפיים אני לא יוכל לשלוט בעצמי…" התחננתי.
היא הביטה בי עם ניצוץ.
"אני אוהבת לראות את מבט הבשר שלך יוצא לאור." נשמעה כמו שד רעב.
היא הניחה את הקופסה על הרצפה וענייה נמלאו ציפייה.
ניחוח הכתף עלה לאפי!
"כתף!"
צרחתי.
צווחתי בעודי קורעת את חרטום הקופסה ותוחבת את ידי ל-בפנים ממלאת את פי הגדוש בעוד ועוד בשר טרי קסום. צחוק כנה ומטורף של הנאה בקע מגרונה כל אותו הזמן. אחר עיניה חזרו להיות רגילות לחלוטין.
"טוב, חוזרים הביתה." מלמלה.
"את חייבת להפסיק לעשות לי את זה." גלגלתי עיניים ביאוש.
קמתי מרצפת הטחב ושתינו חזרנו ביחד הביתה.