ניצוצות פרק 1

הלכתי לבד ברחוב כשדמעות בעייני עייני היו שחורות כול העיפרון נמרח לי על הלחיים התיישבתי על אחת הספסלים ובהיתי ב……..
אולי כדי שאני אתחיל מההתחלה……..היי אני מלודי נערה טיפוסית בת 16 וחצי גרה בבוסטון
יש לי חברה טובה אחת כמו בכול סיפור טיפוסי אני לא חייה בסרט אין לי מה להיג ולא הכי הרבה אז אולי אני אסיים עם ההצגה הזאת ואתחיל לספר את העיקר
יום ראשון:כהרגל של כול נער נורמטיבי התערגנתי לבצפר לפני שיצאתי בהיתי בפרצופי במראה
ראיתי דמות עם שער בלונדיני עם פסים ורודים עליו עיפרון שחור עבה בעיינים כמו שאהבתי חולצה שחורה עם הדפס של "rock me" גינס לבן משופשף וקרוע ודוקטור מארטינס שחורים על הדגל של בריטניה טיק של ג׳אנספורט שחור וכפפות שחורות הפאנקיסטית העידילית נכון?
יצאתי בחיפזון החוצה בדרך פגשתי את חת חברותי קראו לה נסטיה היא החריכה את כולם לקרוא לה אנסטסיה כיבדתי אותה אבל קבלתי אישור ממנה לקרוא לה נסטיה היא צעקה לעברי זה אולי הדבר היחיד ששאנתי בה את הצעקות המחרידות שלה
חייכתי אליה בכול זאת היא כהרגלה לבשה ג׳קט של פוקס גינס חום ונעלי אולסטאר שחורות
חיבקתתי אותה והיא אותי כי אז לא היו קוראים לזה חיבוק……
״נחשי מה יש לי״ שאלה אותי ״מה״ עניתי סקרנית
״פוסטר של מרון 5״ רציתי לצרוח אבל לא צרחתי רק חנקתי אותה בחיבוק דוב
צחקנו אני מתה על מרון 5 הלכתי לאולי שלוש הופעות שלהם
הגענו לכיתה החצי השעה הראשונה של השיור האיתה משעממת כרגיל עד שהמורה להיסטוריה נכנס וביקש מחרי הרשת הירוקה לבןא קיניתי בהם שיש להם מזל שכזה ללכת מהשיעמום הזה
״מלודי בואי״ קראה לי נסטיה לא הבנתי למה……