מתאמפטמין

מתאמפטמין
מאת:אלכס אדמוב.

פרק 1:
"הלו?" כפתיחה רגילה של הרמת השפורפרת
"ערן צור?",שואלים ברקע.
"כן".
"שלום,מדבר יורי ממשרד תיאום וקישור"
"כן שלום",מה קשור מילואים עכשיו?.השתחררתי מצה"ל לפני חודשיים,מפקד טנק בשיריון,3 שנים ו3 חודשים ננתי לצה"ל לא הייתי
כ"כ בקבע קצת עשיתי שטויות על הדרך,כבר מילואים?
"היינו רוצים שתשלח פרטים על המען שלך"
לא מילאתי את הטפסים אחרי השחרור.כ"כ כעסתי שרשמו:התנהגות בלתי ראויה בתעודת שחרור בגלל שישבתי קצת בכלא.
אשכרה נתתי את הלב לצבא,יציאות חרא,אכלתי תולעים,שינה בקור המדבר וצרות נפשיות וכלכליות מפה ועד הודעה חדשה,ומה רושמים בסוף? התנהגות בלתי ראויה.? שיילכו
לאלף עזעזל.עשיתי דף לקססה מהטופס אבל עדיין ככה לרשום?.
"אממ.. אוקיי,אבל תוכלו לשלוח שוב את הדף כי הוא אבד לי מאז שהשתחררתי" אני פוצח בבקשה כאילו זה מעניין אותי באיזשהו חלק בחיי.
"מה קרה ערן עשית קססה מהדף?" מפתיעים אותי מהצד השני.
"מה?…"
"סתם תותח זה מני,מה העניינים אתך גבר שמעתי השתחררת?"
"מני…? מה הולך ידידי לא שמעתי ממך מאז שעזבת".אני ומני חברי ילדות,תמיד ליוונו אחד את השני עד ליום שהוא עזב לאילת,מני הוא אחי הבכור בלי קשרי דם.
אחרי שהשתחרר הוא רצה לחסוך לטיול הגדול בחו"ל אז עקר מהמושבה לדרום הרחוק.
מני לימד אותי הכל,בחורות,כסף,וסמים.שרצה להרגיע אותי היה מושיב אותי מוציא סיגריה או משהו דומה בצורת טבק ונייר ומספר לי שיבוא יום ויקח אותי ללבנה שבצרפת שם גר
דודו הקרוב ונחיה בגן עדן,שטחים של דשא וצמחיה,אגמים,ופסגות מושלגים בחורף.מאוד פסטורלי כך טען.ואני? אני מהופנט ומדמיין שפע של ירוק ונחלים שנשפכים.
מני לא היה בקשר כל שירותי הצבאי וזה מאוד צרם.הייתי צריך אותו בכל מקום איתי.בטירונות,בטקס סיום מפקדים דמיינתי שהוא עומד אי שם בקהל ורואה אותי מקבל את הסיכה.
אבל לא.מני נעלם.גם לא ראה אותי מתגייס וגם משתחרר ועכשיו הוא צריך עזרה בהעברת דברים לדירה החדשה?.איפה היית כל הזמן.??
"כן אחי" אומר לי מני ברקע ,"אילת מדהימה,מדהימה אך מעייפת במקביל."
"אהה.." אני ממלמל ברקע עוד מופתע מהשיחה.
"אחי רחוב הרצל 4 בנימינה תקפוץ נעלה זכרונות,ביי היה כייף לשמוע אותך,ובהצלחה ילד."
ילד כך היה מכנה אותי,היה לי רוגע שמני היה חלק מחיי,אבל זה עבר.ואולי לא? אולי אני צריך את מני בחיי הרי כל התחלה הוא ליווה אותי,היה שם.מלבד הצבא וחוץ מזה אני רוצה לשמוע
מה עבר עליו ב3 שנים ואולי לספר גם.כן אין ספק שאני אסע.
פרק 2:
בתיה קראו לה.היא הייתה מדהימה.תלתלים בהירים עיניים כחולות,פנטזיית ילדות.
תמימות מני קורא לאהבה שלי אליה.למה כל פעם שאני חושב עליה הוא מבין.?
"תבקש ממנה למסד את הקשר" הוא אומר.
"מה זאת אומרת"? אני שואל.
"היא תלמד אותך הכל ילד,אתה תעבור לצד השני".
"איזה צד"? אני כילד בן 15 לא כ"כ מבין.
"פשוט תבקש למסד" הוא מתעקש.בתיה מבינה.היא מתקרבת אליי ואני מכור לריח,נשיקה בצוואר ואני עף.העיניים מביטות בי ואני צועק בפנים:"אני אוהב" אבל לא יוצא כלום מהפה.
ובתיה ממיסה את הקרח ואומרת:"תביא קונדום"
להביא קונדום?.אני אהרוג את מני! זאת הפעם האחרונה שאני מקשיב לאדיוט הזה.אבל מני ידע והבין שהאהבה שלי אליה תחלוף אבל החויה של הפעם הראשונה לעולמים לא.
"קונדומים?,מה הבעיה תבוא חצי שעה לפני ואני אדאג לך".אומר מני
תחתוני המזל…איפה הם לעזעזל? שיער אחורה יותר יפה.ג'ינס פשוט או הופעת כוכב הוליווד.אני מתרגש,או לחוץ,חמישים חמישים.לא,יותר נכון 90 אחוז לחץ ו10 אחוז התרגשות.
"שלום חנה,מני בחדר"?
"ילד".מני צועק מהחדר."תעלה"
"ערב טוב" אני אומר בנימוס להוריו שבסלון.הוריו של מני מורי דרך הם אנשים מאוד עממיים,דרכם למדנו לטייל עוד מגיל קטן.
"ילד,יש פה שני קונדומים,אתה נראה אש תראה לה מה זה!"
זה הכל? מני מה עושים אייך ממה להזהר ואיפה לגעת אני מאוד מבולבל
ומני רואה הכל אבל הוא רוצה שאחווה לבד.
בתיה בקצב,אני מרגיש שנולדתי מחדש.
אין יותר טוב מזה.
מגיע הרגע ואנו עירומים.
"הבאת"? היא שואלת
"כן"
"תוציא"
אני מוציא בלהט אחד,פותח וחושש לקרוע.
"מזה"? שנינו לא מבינים.יוצא חומר סיכה.אני נבוך ובתיה מסתכלת.
מה קורה פה? מה מני זמם לי?
"מי הביא לך" היא שואלת?
"חבר" אני עונה.
"טוב יש לי אחד,הוא של אחי" בתיה אומרת.
ואני? אני מתוסכל.
בתיה חוזרת,היא יפה כ"כ.אני מרגיש את הדופק שלה ממש עליי.הגיע הרגע.
הכל מוכן וכלום לא קורה.
"אני לחוצה" היא מתרצת באודם פנים.
"מה יעזור"? אני שואל בלא מבין
"תגיד נשאר עוד אחד ממה שהבאת במקום קונדומים?"
"שחמט" אני אומר,ומחייך.
פרק 3:
מני מאמין בשחמט.אני חושב שהוא בלתי מנוצח במשחק.
"ילד תלמד שחמט,תקרא את החים טוב" ואני לא מבין את הקשר.
בצבא למדתי.תמיד שאני משחק אני רואה את מני ועכשיו ממש ברגע זה אני ברחוב הרצל 4 שבבנימינה עומד מחוץ לבניין.אחוז התרגשות,אני השתניתי ב3 שנים,גבהתי טיפה
ואיבדתי את הזיקה ל"ילד".ומני? אני מקווה שהוא לא נראה כמו הבניין הזוועתי הזה.סדקים וגראפיטי.
עליה לקומה 2 שם הייתה מוסיקת טראנס חזקה,כן זו בטח הדירה.יש דברים שלא משתנים.
מני פותח,רזה מתמיד ופשוט מחבק,
זולגות לי דמעות.מה נהיה ממני? אייך נהייתי רגשן כ"כ?
"אתה נראה טוב ילד" הלוואי והייתי יכול להגיד את זה עליו."כנס שב,אני בשירותים בינתיים יש לי קלקול קיבה,תכף אצא" מבטיח מני.
הבית לא משופץ,ארגזי בגדים זרוקים בכל פינה ורק לוח השחמט פתוח.הוא לא רציני אני חושב לעצמי 3, שנים ונשחק שחמט עכשיו? אבל אני כבר במהלך קדימה מזיז את הפרש
ומחכה.
מני אמר פעם שיש רק התמכרות אחת גדולה מהשחמט וגם אותה אפשר לשלב ביחד,מעניין מה עשה באילת? איפה חי,היכן עבד.אני סקרן.מני יוצא ואני שם לב שיש משהו שונה
בתווי הפנים.הוא לא מוציא מילה ורק מזיז חייל פשוט בשחמט ויודע,כן הוא יודע שאיבדתי את הילד שבי.
"אייך היה השירות" הוא שואל בחיפזון לדבר עליי כדי לא לתת הסברי העילמות.אני זורם ומספר.סיפרתי הכל.מני מקשיב ולא מגיב,מידי פעם הוא מזיז מהלך בשח אך זוהי תגובתו
היחידה.עברו 20 דק' ואני היחידי שמדבר,מני בדאון מוזר.
"מט" הוא אומר,ואני נבוך.
"קפה"?
"בהחלט" אני משיב ומפחד,מפחד לשאול:"למה נעלמת מני,אמרת שתדאג,תלווה" אבל אני יודע,יודע שמני לא יכול לספוג עוד אכזבה אז אני פשוט שותק.
רעש במטבח,אני נגש ומני מתחרפן על איזה ג'וק שראה ומקלל את בעל הדירה כך ניחשתי.
"מלא חרקים בחור הזה" אומר מני ומסתכל עליי נבוך,ואני צוחק ולא מפסיק.ככה שוברים מתח אני חושב לעצמי ואני רק רץ לחבקו,ממתי מני מתרגש מג'וקים? במושב היה לו כמה
טרנטלות ונחשים מפחידים,פשוט צחקנו וחיבקנו.
"אלכס תגרד לי קצת בגב" אומר מני ואני מזהה פריחה עצבנית,אבל מגרד.זהו,אני אוזר אומץ ושואל:
"מני אייך היה באילת מה עשית"?
מני שותק.
"מני"?
"ילד,אתה אוהב אותי?"
"כן מני" אני משיב.
"אז תשאיר את התמימות" הוא מבקש.אני לא מבין,מזותומרת? אני פותח את הלב מאז שהגעתי והוא שותק? מה נהיה מהבנאדם הזה?.אני שונא אותו.מילא לא לתת הסברים על"מזל
טוב לגיוס" או "אייך הולך ילד,אתה מראה להם?" אך לא לספר לי כלום? משהו מוזר עובר על מני.
"מני,אני הולך"
אין מענה.
אני יורד למטה בוכה,איפה לעזעזל חניתי? אני חייב לברוח מפה.
אין אוטו.
מה עושים? אני רוצה למות.גנבו לי את האוטו.איזה יום מקולל האוטו מהמענק הצבאי,כל חסכונותיי הלכו.
פרק 4:
אמא עושה תה.מרגיעה.
"התקשרתי למשטרה." היא מנחמת ואני אומר: "אמא עזבי,שחמט"
מני חזר לאילת,יותר לא שמעתי.רק בהלוויה הייתי במושב.מנת יתר אומרים.כמה שאני כעוס,אבל עדיין במחשבה שחבל שהחיבוק האחרון בחיי אם האדם שגידל אותי היה
לצורך רע,להשיג עוד מנה,מני גנב את המכונית.זה המט האמיתי,אבל עדיין הייתי נותן עוד רכב או בית או כל מה שצריך לחיבוק אחרון אמיתי.
אוהב,מוקדש לך.

מתטאמפטמין(קריסטל)-תסמיני התמכרות:
-שלשולים,בחילות.
-אישונים מורחבים.
-פריחה וגירודים.
-הרגשת חרקים זוחלים.
-דיכאון.
-אנורקסיה.
-פגיעת כליות.
-פגיעה בכבד.
-לחץ דם גבוה.