מישהו ששומר עליי ~פרק 1~

~הקדמה~
אני לורן, יש לי אח תאום שקוראים לו דור, אנחנו מאוד קרובים, עכשיו הגענו לבית ספר חדש, ואני בת 14 ואין לי חבר.וגם לא מחכה לאחד,
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 1:
"אתה לחוץ?" שאלתי את דור כשהיינו מול הפתח של הכיתה, "לא ואת?" "קצת" "צודקת גם אני" חייכנו וספרנו:"3…..4….ו" הגענו, "שלום," עמדה מורה בפתח הכיתה, נראלי היא הייתה בת שישים זקנה כזאת, "אני המחנכת צילי, אתם התלמידים החדשים, אתם מודעים לזה שאיחרתם" היא תקעה בנו מבט מאיים, "מודעים מודעים," דור אמר וכל הכיתה צחקה, יש לו כזה דחף להצחיק, "שבו מיד!" נאנחתי והתיישבתי בקצה הכיתה, דור התיישב לידי, פתאום נשמע צלצול של פאלפון, "של מי זה?!" שאלה הזקנה סליחה המורה צילי, "של לורן המורה," ילדה אחת צעקה וצילי אמרה לי "לורן לכי שבי מחוץ לחדר המנהלת, עכשיו!" "מה? אבל המורה זה לא היה שלי!" "זה לא מעניין אותי! לכי מיד לפני שאני אצטרך להשעות אותך!" לחצתי לדור את היד חזק ויצאתי מהכיתה. יופי לורן כיתה חדשה ואת כבר מסתבכת…ועוד בגלל מי בגלל איזו ילדה שצצה מאלוהים יודע איפה?! המתנתי מול חדר המנהלת, פתאום הבחנתי בנער שישב לידי, "היי" אמרתי לו, אולי סוף סוף אני אכיר מישהו חדש, "אני לורן" "שחר" אמר והסתכל עליי, "בואנה את יפה," לחש, "מה?" "כלום כלום, אז מה……תלמידה חדשה וכבר הסתבכה?" חייכתי אליו חיוך של הסכמה, "מכיר את זה,אז למה את פה?" "האשימו אותי במשהו שלא באמת עשיתי," "אהה……אני משכתי את התחתונים למישהו ותליתי אותו מול השער של בית ספר" "חחח" עניתי, "אז…..תקשיבי, את רוצה ללכת למסעדה היום בערב?" הלחץ דם שלי עלה, הייתי מאושרת!! הייתי בשמיים!! "בטח" שיחקתי את הלא מתלהבת, "יופי, אז תתני לי את הטלפון שלך ואני אסמס לך את הפרטים טוב?" "טוב" חייכתי ורשמתי את הטלפון שלי על דף, ונתתי לו.
~בהפסקה~
"את בסדר, פגעו בך?" דור רץ אליי, "לא זה בסדר" צחקתי, "טוב אני הולך לשירותים אוקיי?" הנהנתי לאישור ודור הלך לשירותים. נער ניגש אליי, "היי מאמי," "מה אתה רוצה?" "הופה….ישירה! בואי נדבר על זה עם איזו ארוחת ערב קטנה לא?" "לא!" "נו די נראלך ששווה לותר עליי?" דחפתי אותו ממני "וואי איזו קשה תזרמי קצת!" "רואה את הצד השני? תראה איזה יפה שם לא? לך לך לשם תעבוד על מישהי אחרת עם השיטות המחורבנות שלך" חייכתי חיוך ציני והוא הלך, זה מה שקורה שעולים לי על העצבים, או הנה דור הוא חזר, רגע, למה הוא עם פנס בעין?!
להמשיך? (=