לבד בלי אף אחד…

אני מרגישה לבד…
אין עכשיו אף אחד שתומך בי בטירוף הזה!
החברות הכי טובות אפילו הן נגדי בכל מה שקורה…
אני יושבת בחדר וחושבת… למה זה קורה דווקא לי?
למה אני צריכה להתמודד עם כל זה?
פשוט… למה?
כשאני מדברת על זה עם החברות שלי, הן מתלוננות שהוא רע לי, אך אני לא מסכימה איתן, הוא לא נבל מרושע, הוא ילד שעושה טעויות כמו כל אחד אחר…
אך למרות זאת, אף אחת מהן לא מסכימה איתי…
"כשהטעות הזאת תיפול עלייך, אז אנחנו נשב ביחד ונצחק על זה שאמרנו לך"
זה מה שהן אומרות לי אחרי כל שיחה ארוכה שנאמרת…

אני צריכה לשבת בשקט, עם עצמי, ולהתלונן לאוויר…
אין לי אף אחד שמסכים לשמוע אותי כשאני עצובה או בודדה…
למה?! כי הם חושבים שאני יצרתי את הטעויות האלה…
ואולי זה נכון… אך החברים שלי צריכים לעמוד לצידי בטוב וברע…

הוא לא מוכן להקשיב לי… הוא פשוט אומר לי כל הזמן "תפסיקי".
אף מילה אחרת חוץ מ"תפסיקי".
המילה הזאת מהדהדת לי בראש כמו פעמים אחרות בהן נפגעתי ממנו.
אך אני לא יכולה להפסיק, פשוט לא יכולה…

אני השתניתי, לדעתי לטובה, אך לדעת חברי ממש לרעה…
הם אומרים לי שהפכתי להיות "פקצת פייסבוק" כמו הפרחות שרומות שמונים סטטוסים ביום ומחרפנות לחברים שלהן את השכל…
כאילו שאסור לי לכתוב את מה שאני מרגישה מתי שאני רוצה איפה שאני רוצה…

זאת אני ! זאת מי שאני עכשיו ! אני בן אדם לא רובוט, אני משתנה מידי פעם לפעם ואני מאושרת שבינתיים אני מי שאני רוצה להיות…
אני לא הופכת להיות מהפרחות שהולכות לעשן עם שכבות גבוהות בגנים, או להיות מהזונות שמראות את עצמן לכל העולם !
אני הופכת להיות אדם חדש… אדם שלא מפחד מהצל של עצמו! אדם שאומר מה שהוא חושב ולא מתבייש במי שהוא!

אני הופכת להיות עצמי!