כל כך טובה… אבל למה לא לעצמי? :(

אתם לא מכירים אותי
אני לא מכירה אותכם
אבל אני יכולה לספר לכם על עצמי
אני לא ילדה רגילה
עברתי הרבה תלעות ומכשולים בחיים
ואני לא כל כך גדולה
אני פיספסתי את הילדות, אז אני מפצה על זה עכשיו כי אני מתנהגת כמו תינוקת
אבל מצד שני, הייתי צריכה לגדל את עצמי, אז אני חייבת להראות בגרות, אז אני יותר בוגרת מילדים אחרים בגילי
הסיבות לכך ארוכות מאוד
הקשורות למשפחה המתוסבכת שלי
אבל לא על זה רציתי לדבר

כולם אומרים שטובות לב זה הכי חשוב
להיות טוב לאחר, לעשות מה שנכון לא מה שישמור על האגו, להתנצל כדי להשלים במקום לריב, אפילו אם לא טעית.
אבל יתר טובות לב??
כנראה שזה קיים, ולצערי זה אצלי
אני מרגישה רגשות אשם אפילו מדברים שעשו לי, במיוחד אם אני לא מצליחה לכפר על זה
אני מתנצלת לאנשים שעשו לי רע בחיים
אני עושה הכל למען אחרים, אני לא עושה שום דבר מתוך מחשבה על הטוב שלי.
אני הבן אדם הכי אגואיסטי לעצמו, שקיים.
אני וויתרתי על אהבה, כדי שמישהי שאחר כך פגעה בי, תהיה מאושרת.
וייתרתי בשביל מישהי, שאני מגנה עליה מאנשים שמקללים או פוגעים בה, שרק קראה לי שקרנית,וקיללה אותי, וריכלה עלי,ומרחיקה ממני חברים, ועושה לי ייסורי מצפון, ועושה לי רק רע. ובשבילה אני כל כך טובה. למי שהייתה כנראה רק בעבר החברה הכי טובה שלי.
שעכשיו במסיבות אפילו, אני לבד בלי חברות שלי, כי הן לידה, ואני לא רוצה שהיא תתבאס, אז עדיף שאני אתבאס בצד מאשר היא.
מישהי שגורמת לי לריב עם חבר שלי, כי לא נעים לי לחבק אותו כשאני רואה אותה, והוא לא מבין מה עובר עלי.
למה לעזאזל אני לא יכולה להיות טובה לעצמי?!
למה אני לא יכולה להיות טיפה אגואיסטית, אם אפשר בכלל לקרוא לזה ככה במצב שלי.
ואני נשמעת עכשיו הכי טהורה שיש, אבל זה באמת המצב, אני לא מחסירה אף פרט ממני, ממנה אני מנסה כמה שפחות להוציא אותה רע.
מגיבים לי שהיא כלבה וזונה מגעילה, ואני כמו סתומה מבקשת שלא יקללו אותה, וממשיכים להגיב לי להפסיק להיות בצד שלה, אלא להיות בצד שלי.
אז למה אני צריכה להיות כל כך טובה?!
הלוואי והייתי יכולה להוציא ממני, קצת צד רע…