כי אני יודע שאני יכול לסמוך עליך – בעקבות השיר count on me

אני יושב על שרפרף העץ ונאנח, מביט בחברי הישן שינה שלווה במיטתו.
אנשים באים והולכים, אומרים כמה מילים טובות, מחייכים, אולי מביאים עוגיות או בלונים, ואחר כך מתנצלים ומסבירים למה הם חייבים ללכת. רק אני נשאר. אני מדבר איתו, נותן לו לאכול, וקורא לאחות כשצריך. זה מה שחברים אמורים לעשות, אני אומר לעצמי, מצטט את המילים שלו.
אני נזכר בכל הדברים שהוא עשה למעני: כשהציל אותי מהבריונים ההם, שרצו להרביץ לי מכות רצח, ונלחם בהם במקומי, וכשהילדים מהכיתה שלנו התנכלו אליי, הוא צעק עליהם ולימד אותם לקח, וכמה שנים לאחר מכן, כשהייתי צריך עזרה בלימודים הוא ישב ולמד איתי, וגם אז, כשאני והחברה שלי נפרדנו, הוא היה שם לנחם אותי, ולאחר מכן, כשהחנות שלי כמעט פשטה את הרגל, הוא הלווה לי כמעט חמישים אלף דולר, ואפילו לפניי יומיים, כשהאוטובוס ההוא כמעט דרס אותי, הוא קפץ אל הכביש ודחף אותי אל המדרכה.
"למה אתה כל כך אדיב אליי?" אני שואל בלחש." רק צרות אני מביא לך." אני מחייך חיוך מריר. לפתע הוא פוקח את עיניו ומסתכל אליי. "אתה החבר הכי טוב שלי." הוא עונה לשאלתי בחיוך קלוש. "אתה יכול לסמוך עלי, כי אני יודע שאני יכול לסמוך עליך."