יומולדת שמח שנהבה!!

זה לא יפה כמו הברכות האחרות שקיבלת.
וזה לא בזמן.
זה יותר בקשת סליחה מאשר ברכת יומולדת שמח.
אבל אני מקווה שתקבלי את זה.
שנתחיל? קדימה.

***

"שנהבה… סלחי לי בבקשה. אני לא התכוונתי לשכוח…" היא התרפסה לרגליה הלבנבנות של שנהב, קרוב לגרבי הברך הכחולות שלה.
היא יכלה להריח את ריח הקוקוס שתמיד נדף מהרגליים שלה. ריח של קוקוס וים. גם כשהיא הזיעה, או הלכה הרבה.
זו הייתה תעלומה בשבילה. אבל כרגע היא לא עניינה אותה.
"לא סולחת ולא שוכחת. שכחת את יום ההולדת שלי, יום ההולדת שלי!" היא צרחה לעברה, כשדמעות עומדות בעיניה.
"שנהבה… אייב… חצי לב שלי… תסלחי לי בבקשה." היא המשיכה להתחנן, אך לשווא.
"זה היום היחיד בשנה שבו לאנשים אמור להיות אכפת ממני. ואת שכחת אותו. התעלמת ממנו כאילו הוא לא קיים!" צעקה שנהב בהיסטריה.
"זה לא נכון." אמרה רייצ'ל, וקמה על רגליה לפתע.
"את רוצה להגיד לי שלא שכחת?! את שכחת ועוד איך!" צרחה שנהב.
"לא, אני בהחלט שכחתי, זה נכון." אמרה רייצ'ל.
"אז מה לא נכון?"
"זה לא היום היחיד בשנה שבו לאנשים אכפת ממך. לי למשל, אכפת ממך כל השנה. לכן אני לא זקוקה ליום מיוחד שבו אני אפנק אותך ואמטיר עליך ברכות." אמרה רייצ'ל.
"איזה שטויות. את בקושי מדברת איתי!" אמרה שנהב, אבל בקול כעוס פחות. היא לא יכלה לכעוס על רייצ'ל לאורך זמן.
"אבל אני חושבת עליך בכל רגע ורגע. את הדבר שהכי חשוב לי בעולם." אמרה רייצ'ל.
"מה עם ההורים שלך?" שאלה שנהב, בחוסר אמון.
"זניחים…" צחקקה רייצ'ל.
"איך את יכולה לצחוק במצב כזה?! אני כועסת עליך מאוד, גבירתי הצעירה!" צרחה שנהב, למרות שהיא בעצמה צחקה עכשיו.
"אני אפצה אותך. אני אכין לך מסיבת-אחרי-יום-ההולדת הכי מגניבה שאי פעם הייתה לך. עם אד שירן שאותו אני אשחרר מהצינוק שלי סוף סוף, ואוכל טעים וג'ון גרין בתור פיניאטה." אמרה רייצ'ל.
"ומתי זה יקרה?" שאלה שנהב.
"ברגע שתרצי, מלכתי." הבטיחה רייצ'ל.
"אז אני רק צריכה להודיע לך… ובום- מסיבה?" שאלה שנהב.
"בום-מסיבה." אישרה רייצ'ל.
"זה למה אני אוהבת אותך!" צעקה שנהב והן התגלגלו אל חצר הבית, ואז נעצרו ונשכבו על הגב.
"את כבר לא כועסת, נכון?" שאלה רייצ'ל.
"מעולם לא כעסתי. פשוט הרגשתי מקופחת." אמרה שנהב.
"יום הולדת שמח, שנהבה," מלמלה רייצ'ל. "אל תשכחי להודיע לי…"
"אני לא אשכח." הבטיחה שנהב.

***

אז ברכה אמיתית, ממני אליך, שנהבה.
אני באמת נהנית נורא לדבר איתך, למרות שזה לא קורה הרבה. את אדירה ושלא תעזי להחליף את השם שלך, שנהב זה שם מושלם.
הייתי רוצה לאחל לך השראה, בתור ברכה של חובבנית שכותבת אל מקצוענית.
שתתחתני עם אד שירן ותחיו ביחד לנצח נצחים.
שנשמור על קשר, יקירתי. כי אם תלכי תיקחי ממני חצי לב (האהא משחקי מילים)
שתסבלי בחייך. מי שלא סובל לא יכול לכתוב.
אבל למרות הסבל שלך אני רוצה שתחיי חיים מאושרים, כשאת מוקפת חברים ואנשים שאת אוהבת ואוהבים אותך, ושלא תצטערי לרגע אחד על זה שלא התאבדת לעזאזל ברגע שנולדת.
אה, ושאף אחד יותר לעולם לעולם לא יישכח את יום ההולדת שלך.
שנהבה, יום הולדת שמח לך.
אל תשכחי להודיע.

***

נ.ב: סולחת?