יהונתן בלאגן

=יהונתן בלגאן =

-אני הוא גנדי. ראשית, ארצה להציג את עצמי .
אני בן 19 , חייל בחיל האוויר. תמיד הייתה בי זיקה לשרת ומעולם לא הייתי גאה יותר בתעסוקת חיי .
כשאני חוזר הביתה אני אוהב להעביר את הזמן במשחקי מחשב. הייתי קורא לעצמי גיימר. גיימר ברמה גבוהה מאוד, אפילו .. וגאה בזה .
חוץ מלשחק במשחקי מחשב אני אוהב גם לצפות באנימה . [למי שלא יודע זה אנימציה יפנית]
משחק המחשב האהוב עליי הוא מיינקראפת והאנימה האהובה עליי זה בוקו נו פיקו .
אין לי הרבה חברים ומי שאני כן קורא לו חבר אף פעם לא פגש אותי באמת .
חוץ מאחד ; החבר הכי טוב שלי .
שמו יהונתן והוא הבן אדם היחיד שמבין אותי ויכול לקבל אותי כמו שאני, כל פעם שאני מדבר איתו אני מרגיש מהומה בבטן ואני לא יודע איך להסביר את זה. ומאז ששיבצו אותנו באותו בסיס והתחלנו להתראות הרבה הרגשתי שונה לגבי עצמי. פה העניינים התחילו להסתבך . –

הכל התחיל כשאני ויהונתן סיימנו שמירה, שנינו היינו עייפים ומיוזעים מישיבה בשמש הלוהטת של חודש אוגוסט [ אוגוסט 12 עד מתיייי ] . יהונתן קרא בקול "אללה מקלחת בנוהל !!!" . "מברוק אחי !!! " השבתי . לא יכולתי לחכות לחזור הביתה כבר , היום הגיעו הפיגרים של כמה דמויות שהזמנתי מאיביי . המשך היום התנהל באופן די רגיל , חוץ מכשהרסר איים לשפוט אותי על מסדר חדרים לא מוצלח , אך היום הגיע לסופו בסופו של דבר ומצאתי את עצמי על האוטובוס הביתה , שומע בפלאפון את השיר The Fox [ שיר מצחיק שרק אתמול גיליתי , תחפשו ביוטיוב ] . ראשי התמלא במחשבות על היום שעבר ,אך חוט המחשבה שלי נדרס בגלל מסרון שקיבלתי . זה היה יהונתן ששאל אותי אם אני רוצה לשחק באיזה משחק כשאני אחזור הביתה . "סבבה מאמי ;-* ♥" הגבתי כבדיחה , אך בפינה דחוקה של ליבי הרגשתי שהגבתי ברצינות , אבל לא חשבתי על זה יותר מדי . אחרי הכל למה שאני לא ארצה לשחק במשחקים עם החבר הכי טוב שלי ??
לאחר זמן קצר, שחשבתי שהיה ארוך , שבו חשבתי מחשבות של מה שיקרה מאוחר יותר היום , האוטובוס הגיע לתחנה .

" טאדאימה ! " [ קריאת שלום ביפינית ] אמרתי לאף אחד . הבית היה ריק … שוב . ההורים שלי בטח יצאו לאיזו גלידה ולא טרחו לחכות לי אפילו . לא שאכפת לי בכלל כי אני לא סובל גלידת ווניל .
תליתי את המגבעת שלי על מתלה הכובעים והלכתי לחדר . בחדר חיכתה לי הקופסה שלה ציפיתי כבר חודשיים .
פתחתי את הקופסא , הציפייה למה שבפנים גרמה לי להזיע . לא היה מאושר יותר ממני ברגע שראיתי שבפנים היה הפיגר של קאגאמי-סאמה . " יאאאאאטא ~~~ !! קאגאמי-סאמה קוואי כתמיד ! [ הידד , קאגאמי המאמי כפרה עליה ] " כתבתי על הקיר של יהונתן בפייס עם תמונה מצורפת . לא עברו 5 שניות ויהונתן שולח לי הודעה "אחיי סחטיין על הפיגר נשמה !! " . " אתה קיבלת את הכרית של פלאטרשיי שהזמנת ?? " הגבתי לו " יהונתן הזה פריק אחושרמוטה " אמרתי לפיגר של קאגאמי בעודי מסמיק . המשכנו להתכתב למשך כ – 2.35 שעות וסיימנו את השיחה בהסכמה על זה שהוואיפו שלו פלאטרשאי ודיסקרוד זוג . " אתה יודע יהונתן . אתה אח על מלא . אני אוהב אותך אחשלי . " אגרתי את האומץ להגיד לאח שלי על מלא את מה שאני חושב , אך הלבינו פניי ברגע שראיתי שיהונתן התנתק ישר אחרי מה שרשמתי .. ! "פאק קאנט . " אמרתי לעצמי בקול רם , תקעתי גרעפס והלכתי לחרבן . בעודי מחרבן לא שכחתי להזכיר לאילן בוואטסאפ להשקות את החזיר שלי , "הפאקינג קאנט בן זונה הזה , כוס אמאמאמאמאמא שלו . כדאי לו להשקות את החזיר המזדיין שלי או שאני אגלח לו את הראש. היפי מזדיין . " קאגאמי-סאמה קראה , או שאולי דמיינתי את זה .. כל פחיות האקסל ששתיתי עשו לי רע והתחלתי לשלשל .
באותו לילה הופרה השינה שלי , בין עם ממחשבות על מה יהונתן חושב עליי עכשיו וכל הפאקינג שלשולים האלה .
למחורת הוא לא התחבר כלל , פחדתי להתקשר אליו או אפילו לראות אותו . כבר חשבתי על לדפוק נפקדות כדי לא לראות אותו ביום ראשון בבסיס .. אך אהבתי לצה"ל גרמה לי להתגבר על הדילמה .
קמתי בבוקר יום ראשון מכוסה זיעה קרה ומתנשם מהפה. "עוד יום עוד עשר שקל ." ציחקקה לעצמה קאגאמי-סאמה שהייתה בכיס הקדמי של המדים . שתיתי אקסל והייתי מוכן לצאת . תפסתי את התיק שלי ורצתי מחוץ לבית עם הטוסט שאמא שלי הכינה בפה ודפים עפים מאחוריי .
כל שנייה שעברה מילאה אותי בעוד ועוד חרדה כלפי המפגש שלי עם יהונתן בבסיס , ואז ראיתי אותו . הקוקורו שלי עשה דוקי דוקי . הוא לא שם לב אליי והמשיך ללכת לכיוון הכניסה . גבותיו זהרו מגבשושי זיעה מנצנצים , פצעי הבגרות של יהונתן נראו שזופים- כנראה מתוצאתה של עבודתו הקשה בשמש הקיץ העוצמתית . מצחו התמלא בלשלשת שהייתה אז צחורה כשלג .
היום עבר במה שהרגיש כמו שניות מרוב דאגה , לא ראיתי את יהונתן כל היום והרגשתי כאילו הוא מתחמק ממני .

הלכתי לכיוון המגורים בשביל להתקלח כמו שאני עושה כל ערב , הזעתי כל כך חזק מהריצה שכל החולצה שלי הייתה שקופה. ראו את השדיים הגבריים שלי ופטמותיי הזוקרות בלטו מעבר אליה. שדיי נחלבו על ידי הרוח הגולשת והרגשתי את החלב זולג על צמיגי השומן שלי שבלטו מבעד לתחתית החולצה הצרה אבל זה היה בסדר כי אני לובש חולצה לבנה [בניגוד לנוהל המד"ס] . לפתע ראיתי את יהונתן ועצרתי. פחדתי שהוא יראה אותי מלא בחלב שומני ורירי. למזלי, ראיתי את רבקה שאותה אף פעם לא הבנתי אבל ביקשתי ממנה להתחבא מאחוריה והיא הסכימה . אחרי כמה דקות של התכופפות ממושכת מאחורי רבקה , היא סיימה את הקפה שלה והלכה לשיקלית . יהונתן ראה אותי מכופף ומלא בחלב , ריר וקפה .
"אוי" חשבתי לעצמי "מה אני אעשה עכשיו". הוא התקרב, וראיתי את הגבות שלו מתנפנפות ברוח בעוד הוא מתקרב. קפאתי לאחר שהרגשתי צמרמורת על שק אשכיי המדולדל .
לא יכולתי עוד לעצור את עצמי ורצתי לכיוונו בעודי מנסה לנפנף את גבותיי כמוהו , אך לשווא. אחרי שהתקרבתי לשם שמתי לב שהוא לא התקרב לכיווני אלא בעצם לכיוון השקלית . "הזדמנות !!!!!" חשבתי והתחלתי לרוץ לכיוון חדרי כדי להחליף למדים [נוח לי רק במדים ובעירום<ובמיוחד כשאני עירום מתחת למדים>] הלכתי לכיוון המקלחת כי נזכרתי שאני מלא בחלב , קפה , שומן רירי ופירורי צ'יטוס .
בעודי נכנס למקלחת מחשבות על הגבות של יהונתן המשיכו להציף את ראשי .
"יו כ-כמה שאני אוהב ג-גבות" אמרתי בקול מבלי לשים לב ליהונתן שנכנס אחריי למקלחת "יו , אחי . רוצה לגעת לי בגבות ?" הוא אמר ללא היסוס . לרגע לא ידעתי מה להגיד , הייתי חיוור והשפתיים שלי היו יבשות וסדוקות . "ב-באמת יהונתן קון ?" שאלתי , הקול שלי היה חלש. הרגשתי את הדם עולה לי לראש. הסמקתי ,חזק.
"מ-מ-מה לגבי מה שר-ר-רשמתי לך בפייס שלש-" לא הספקתי לסיים את המשפט מכיוון שיהונתן הניח את הגבות שלו על השפתיים שלי . "שששש-ש-ש-ש-שקט עכשיו … " לגבות שלו היה ריח מתוק ומשכר … והיה להם טעם של מנטה . התחלתי להרגיש מסוחרר ורגליי רעדו . "י-י-יהו-יהונתן ס-סנפאי … א-אתה מרשה לי לקרצף לך את הגבות?" שיער החזה של יהונתן היה מסולסל ודוקר על גבי קפלי השומן שלי . "כן ." הוא אמר בפשטות. קירבתי את גבותיי אל גבותיו . "י-יהונתן אתה אח יקר לנצח אחי ." אמרתי . "ג-גם אתה " הוא הגיב . איחוד הגבות היה אורגזמי, מרקם הגבות שלו היה מסוקס וגס אך עדין . באותו רגע הבנתי שאני ויהונתן סחבקים על מלא ולא זקוקים לנשים שרמוטות . הרמתי את אגרופי בעוד שהוא הרים את שלו, קירבנו אותם באיטיות אחד לשני ואמרנו בפה אחד בקול רם שהידהד את מסדרונות המגורים… "פרסאח!" .

פרסוף!