חבר קטן

בן, ילד רזה בעל פנים מנומשות הולך ברחוב כשפניו נפולות. בידו הוא מקפיץ כדורסל וממשיך לצעוד בעצב.
הוא הגיע אל הגינה ולפתע ראה ילד כבן עשר חופר בחול. החול ניתז אל בן וזה קרה בכעס: "ילד, מה אתה עושה?!"
הילד הביט בו בפנים מבוישות והתנצל: "סליחה, אני רק מחפש את החבר שלי", אמר והמשיך לחפור.
בן שאל בהפתעה: "בחול?" הילד לא ענה ורק המשיך לחפור במרץ רב יותר.
בן ראה טיפת מים קטנה שנפלה על האדמה, הילד הפסיק לחפור. אך כשבן הביט בפניו של הילד גילה שלא הייתה זו טיפת מים, אלא דמעה. בן הניח את הכדור בצד והושיט אליו יד, הילד אחז את ידו וקם, שניהם התקדמו אל הספסל והתיישבו. בן הביט בפניו בדאגה ושאל: "מדוע בכית?" הילד ענה בקול חנוק מבכי: "מפניי שלא מצאתי אותו." בן לא הבין: "מה שמו?" "פסחזון" ענה הילד והצמיד את ברכיו אל פניו מהכאב שבהגיית שמו.
"ספר לי עליו" קרא בן ברצון עז לשפר את הרגשתו. הילד ניגב את דמעותיו בעזרת שרוולו וסיפר: "כשהייתי בן שש אבי רכש לי חזיר קטן מחרסינה, הוא אמר שאין לי כבוד לכסף.
לא כל כך הבנתי את ההקשר אך למרות זאת התחברתי אל החזיר הקטן ההוא.
כה נהניתי להכניס אל בטנו העגלגלה מטבעות ולהביט בפניו המחייכות. אך לאחר חודשיים בערך אבי רצה להרוג אותו כדיי שאקבל את כל המטבעות. ביקשתי, התחננתי אך ללא הועיל. לכן, נאלצתי לקבור אותו בחול, אך כעת אינני מוצא אותו!".
בן הבין את הרגשתו של הילד, כל כך כואב לאבד חבר קרוב, חשב.
הילד הביט בבן ושאל: "אפרופו, אני יואבי ואתה?" "בן" ענה. "גם אתה לא נראית לי כל כך שמח קודם, מה קרה לך בן?" שאל יואבי. בן רק כעת נזכר כמה עצוב היה הוא קודם, והעצב שוב שרר עליו. "אני…" ענה בקול צרוד. "הלכתי למגרש לשחק כדורסל עם כל החבר'ה ופתאום הגיע הילד הכי מקובל בשכבה שלי: דור. כולם העדיפו אותו על פניי ואפילו חברי הטוב ינון." בן נזכר במילותיו של ינון: "זה לא אישי בן, פשוט הוא שחקן ממש טוב. אנחנו עדיין חברים, נכון?
וגם נזכר איך הלך ללא מתן תשובה.
"אני יודע כמה מסובך אצלכם בתיכון, גם לאחי קרו מקרים דומים מאוד לשלך". בן הנהן בהסכמה. "היי, יואבי רוצה להיות חבר שלי?" שאל בן ועדיין לא האמין למילים שיצאו מפיו.
"בטח" ענה יואבי והם התחבקו, בן טפח על גבו של יואבי והרגיש שהוא כמו האח שמעולם לא היה לו.
בדיוק הגיעו קבוצת ילדים אל מולם, היו אלה חבריו של בן מהכדורסל, הם צחקקו למולם.
בן מיד נעמד אל מולם ושאל בתוקף: "מה אתם עושים פה?!"
"הירגע בן" אמר דור. "הגענו כדיי להציע לך להצטרף לקבוצה, אך איננו רוצים תינוקות בקבוצה!" כולם צחקו בקול רם: חה חה חה. ולאחר מכן פנו ללכת.
בן קרא: ינון חכה!. ינון הסתובב והביט בבן וביואבי: "עזוב, אני רואה שיש לך כבר חבר חדש" אמר והצטרף לקבוצה המתרחקת. "ינון! ינון!" קרא בן בייאוש.
יואבי היה מובך ועשה עצמו לא מבין למרות שבליבו ידע בדיוק מה קרה. בן הרים את הכדור ופנה ללכת. "חכה בן!" קרא יואבי. בן הסתובב כשבעיניו מבט כועס והפנה אצבע מאשימה כלפיי יואבי :"הכל בגללך!"
בן צעד בכעס כשהוא בועט ורוקע ברגליו, אך לפתע שמע צליל רשרוש הבוקע מן הרצפה הוא התכופף והרים חפץ עגול מהרצפה, הייתה זו קופה בצורת חזיר :"פסחזון…" מילמל.
הוא רץ לעבר יואבי, יואבי פחד שברצונו להכותו וברח. אך בן היה מהיר יותר והשיג אותו, יואבי הביט בו בפחד.
"קח" בן הושיט לו את הקופה. "פסחזון!" קרא יואבי, הוא חיבק את הקופה הקטנה ולא האמין שהוא שוב בידיו.
"תודה בן, אתה חבר אמיתי". "בבקשה" ענה בן.
"דרך אגב, ניזכרתי שאני גר לידך, תבוא מתי שתרצה".

בן נכנס לביתו והפלאפון בכיס רטט.
"הלו" ענה בן.
"בן, מדבר ינון התקשרתי כדיי להתנצל…