חברה שלי עוזבת
צחקוקים הסטריים,
משפטים חסרי טאקט,
העיינים אינן משירות מבט,
ודמעות רכות שזולגות אחת אחרי השניה.
זו האווירה כשהיא עוזבת.
הידים הלוחצות את ידי החברות,
צללי הגיטרה המיותמים שמבקשים כי תארח להם לחברה,
הזוגות הפורשות מן הקבוצה-
כדי לאסוף את עצמם.
זו האווירה כשהיא עוזבת.
הידיעה כי נותקה השרשרת
ההבנה כי החרוזים מתגלגלים ומתפזרים –
ואין איש שיאגד אותם בחזרה,
הרגש שלא מצליח לדבר אך מנסה,
מוכיח…
שזו האווירה כשהיא עוזבת.
תגובות (11)
אוי… מכיר\ה את ההרגשה.
אוי. לא נורא, בטח תשמרו על קשר… כאילו, פחות, אבל עדיין, זה לא שהיא נעלמת לנצח
יוקי, למה תמיד שאני נכנס לסיפור שלך נצבט לי הלב?
כתיבה מצוינת.
ולא נורא, הכל יהיה טוב.
כי אני כול כך מוכשרת.
חחח ועפה על עצמי, אבל זה מותר, באבחון שלי כתוב שיש לי רמת אגו תקינה, התחלתי לצחוק על היועצת אבל…
ותודה.
וגם כל תגובה שלך מעלה בי חיוך (יצא מטריד אבל לא נורא.)
אני שמח לשמוע שאני מדבר עם מישהי עם רמת אגו תקינה, לרגע חששתי.
חחח.
לא נורא, אני לא אבחין שגבר מתחיל איתי, גם אם הוא יציע שנצא לדייט.
את רומזת שאני מתחיל איתך? ;-)
אני?
חס וחלילה.
יודעת מה, עכשיו בכל תגובה אני רק מתחיל איתך…..
"אמל`ה!!!"
אני רצה לרווחה.
ואומרת "גבר מתחיל איתי באינטרנט".
כתיבה מעולה, תיאורים נפלאים.
אני מקווה עבורך שתצליחו לשמור על קשר….