זמן לא מחושב זמן לא מתחשב

בזמן האחרון הזמן מהלך עליו אימה. מי בכלל חושב על המוות, רגע שנייה אולי בכל זאת יש משהו אחרי? לך תדע.
אי אפשר לחוש אותו את הזמן, זה לא שאתה יכול לתפוס את החמקמק הזה, אבל השמוק הזה משאיר לו סימנים, נ."צ נקודות ציון ,כדי שתדע על בטוח שהוא נוכח, הכל מתיישן לו, הכל.
איתן צועד לו בכביש המערכת בשביל הבריאות, וממשיך בהגותו,
כן,הכל מתיישן, חוץ מדבר אחד, הרגש, רק הרגש לא מתיישן,זיכרונות מלפני שנים רבות נעמדים מולך כאילו כלום, נוכחים בעוצמה. אתה עוצם עיניים וממש חי את הריחות ,שומע את הלחישות שנאמרו באמצע מעשה אהבה חש את החרדה בעיצומו של קרב מחורבן ומיותר, את שריקת המרגמות שחולפות לך מעל הראש טועם את טעם אבק השריפה שנישא באוויר, הכל קם לתחייה, אפילו דפיקות הלב מרעישים והאדרלין שוטף את הגוף, וכל זה מלווה בכאבים, קצת בברכיים קצת בגב שכבר קשה להחזיק אותו וגם הראיה לא משהו,
ואותו האבר שעליו הסתמך כל כך הרבה הפך להיות רך עד כדי כך שלהכניס אותו לאיזה מקום מועיל אתה צריך כף נעליים, ודווקא היום, דווקא היום עולים זיכרונות שהובילו אותו למקום שבו נמצא לבו עכשיו. אבל מתי הם לא ?

1973
איתן, סגן צעיר באותם ימים כורע על ברכיו למרגלות החומה הנמוכה צופה לכיוון מלון סואץ, המלון עמוס בחיילי קומנדו סודנים שיורים בטרוף,מקלאצ'ים ממקלעים וממטולי ,RPGמהגג מהחלונות, המחלקה פרוסה מימינו ושמאלו תפקידו היה למשוך אליו אש כדי שהמחלקה של כושי תוכל להתגנב לצד האחורי של המלון , להטמין מטען שירים לסודנים את התחת.
כושי מתקתק ציוץ אחד בקשר לסימן שהוא בדרך, שש דקות לאחר מכן נשמעים בקשר עוד שני קליקים , סימן שכושי הגיע לצד האחורי של המלון, המתח סמיך כמו גריז הלב משתולל מהלחץ, שתי דקות נוספות עוברות ובקשר נשמעים שלושה ציוצים, סימן שהמטען הונח ,תוך דקות נשמע פיצוץ שמרעיד את הסביבה.
אורי המגיסט מניח את הקנה על החומה מסתכל על איתן לאישור אש, שמניד בראשו ופותח באש לעבר פתח המלון ושאר המחלקה מצטרפת אליו בירי מסיבי מכל הכלים תוך כדי ריצה מפורזת לפתח המלון,
אין זמן לחשוב אין זמן לנשום אין זמן אפילו לפחד,
הכל נע בהילוך איטי כל תנועה של האויב נראית כאילו נעצרת בזרם הזמן, והצנחנים המשוגעים מחסלים את כל מי שנמצא בלובי,
איתן דנקו ואלברט טסים למסדרון רחב שלאורכו מונחים כבלים שחורים של תקשורת שדה כמו מיליונים של תולעי תהלוכת הטוואי, פורצים דלתות ומשליחים פנימה רימוני רסס.
איתן מבחין בדלת סגורה שמתוכה יוצאים רוב כבלי התקשורת, דופק בעיטה והדלת נפתחת החדר עמוס בציוד קשר רוסי ובירבורים בשפה הערבית נשמעים בשידור.
בפנים עומדים שני סודנים איתן משחרר צרור לעבר הנמוך מהשניים ומשחרר אותו לעולם התוהו,מפנה את העוזי לעבר הסודני השני אח תאום של מלך הבשן, סוחט את ההדק וכלום נדה העוזי שותק , מעצור מחורבן ואיתן יודע שהלך עליו.
הכושי הענק מעלה חיוך על פניו מפנה אקדח שבראיה לאחור נראה לאיתן כמו קנה של תותח ויודע שתכף יתחפף מהעולם הזה עוד לפני שהתחיל לחיות ואז הוא רואה, ממש רואה ואפילו שומע מספר כדורים נותבים בצבע אדום חולפים באיטיות ליד אוזנו הימנית בשיוט וחובטים בחזה של עוג מלך הבשן,כושי עומד מאחור ואומר בחיוך אתה חייב לי אחי.
גדוד 420 כבש את המלון כולו תוך עשרים וחמש קטנות, הארמיה השלישית ממוקמת מצפון לעיר סואץ והגדוד של קאצ'ה מחסל את הכוח שדפק להם את הצורה בים של פצצות מרגמה 52 מ"מ מג'בל עתקה, דנקו חטף כדור בראש אלברט חטף צרור לבטן והחובשים מטפלים בו עד שיגיע הפינוי.
שתי מחלקות חיסלו 96 חיילים מצרים , לא שבויים ולא בטיח ,
המגד אורי ירון מכנס אותם בלובי לסיכום ותדרוך הפעולה הבאה,תוך כדי הסבר מוכנסים ארגזי תחמושת ומנות קרב . כולם מורעבים לא אכלו יומיים ולא התקלחו שבועיים מורידים נעליים שלא הוסרו לפחות 10 ימים, הגרביים נעמדות ליד הנעלים קשוחות מזיעה וגי'פה מדליקים סיגריות נלסון בלי פילטר ושרועים בדממה ,כל אחד מכונס בעצמו דממה ללא מחשבה,
הגוף חוזר לתפקוד, איתן דואה בחלל בלי שליטה ופעימות לבו נכנסות לקצב סביר.
איתן, איתן חזור אלינו אומר אורי לא שמעת כלום ממה שאמרתי,איתן מתעשת מנער את הראש להצליל את ההווה ואומר דווקא שמעתי אבל לא בדיוק הקשבתי, טוב, אומר אורי, אתה כושי ועוד ארבע שתבחר חוצים הלילה את השדה לכיוון הארמיה לתצפיות, יש לנו תצלומי אויר, אבל אנחנו לא יודעים איפה העיניים שלהם,
מתי נצא שואל איתן ואורי אומר בעשר אפס, אפס.
איתן כושי ושאר הלוחמים שאיתם שפופים למרגלות השדה שלפני הארמיה המחורבנת, הלילה ברוך השם אפל במיוחד לכבודם, לקחו איתם אמצעי ראיית לילה הכל מהודק וקשור היטב לחגור והם מתחילים להתקדם לתוך הלילה שישפיע על כל חייו של איתן.
הכיתה פוסעת בשורה במרווחים של שלושה ארבעה מטר זה מזה, בשקט בשקט, הזמן שוב נעצר לו קיביני מט ,לפי מספר הצעדים שנספרו עברו בערך חמש מאות מטרים, נשארו עוד כשלוש מאות, לפתע נשמע פיצוץ בצד שמאל , רבאק מוקש נעל מוריד לכושי חצי רגל וכדורים מתחילים להתעופף בדלילות רפי הקשר מתחיל לגעות כמו פרה בקול גדול ואיתן מתפלץ בתדהמה ואז מבין, שיחשבו המצרים שפרה עלתה על מוקש.
ואכן הכדורים מפסיקים להתעופף, איתן מורה לכולם לשכב וזוחל לכיוונו של כושי תוך שהוא דוקר את האדמה בדוקרן לגילוי מוקשים, מגיע אליו ותוך דקה עושה חסימת עורקים מהודקת , שולף מימייה ושוטף לכושי את הפנים, כושי בהכרה מחייך בעווית ואומר , מה, לא יכול להיות חייב לי. איתן מחייך גם כן ואומר, בחיים לא אחי.
המצב חרא, שישה לוחמים תקועים בשדה מוקשים ומזל שחושך חובק ומסתיר אותם, אחד מהם פצוע קשה רפי שואל בלחישה, מה עושים?
איתן מניח ראש על אדמת מצרים ואומר בתוגה , זוחלים חזרה ,כולה חמש מאות מטר, חייבים להשאיר את כושי כאן עד שיגיע חילוץ משיב רפי,
איתן מרים ראש ואומר בחדות, ביי הוק ובקוק אנחנו לוקחים אותו איתנו לא משאירים אח מאחור, איך אתה רוצה שניסחב אותו אומר רפי בכעס, קשרו אתו על הגב שלי,
שאר השלושה מזדחלים בזריזות וללא אומר דברים מעמיסים את כושי על גבו של איתן בעודם שוכבים, מאמץ לא קטן להשכיב מישהו על מישהו בשכיבה, איתן גונח ומתרומם על מרפקיו ומתחיל לזחול חזרה , מרפק מושך ויד דוקרת, בינתיים עובר יום, אולי דקה או שנייה, השדה האפל נראה אין סופי.
כושי ממלמל לאיתן בקושי באוזן שמאל,אחי, הוא אומר יש משהי שפתאום נכנסה לי לראש, פתאום היא נראית לי חשובה מאוד.
מה איתה שואל איתן, לא יודע, שכבתי איתה כמה פעמים והיה סבבה. יש לה עיניים רכות וטובות, כאילו קוראות לי, כאילו להזכיר לי משהו חשוב, מה שמה גונח איתן במאמץ ומזדחל עוד עשרים סנטימטר , מעיין, לוחש כושי והיא גרה באבא הילל 62 ברמת גן, היא חשובה מאוד חבל שלא הכרתי אותה באמת ומשתתק.
כושי, כושי לוחש איתן ,אל תרדם לי, אני קצת מנמנם עונה לו הפצוע ואיתן ממשיך לזחול, המרפקים מתחילים לדמם וכושי נרדם, איתן מוסיף לדבר ומספר לכושי כל מני סיפורים העיקר שלא יירדם, מספר לו על הגליל על הגבעות הירוקות ששם גדל, כמה אהב בנערותו להסתובב עם הצאן בהרים ומה יעשה כשכל החרא הזה יגמר.
ארבע שעות לקח להם לחצות את השדה איתן סחב על גבו את כושי המת מבלי שידע שהוא סוחב גוויה.
בסופם של אותם ימי מילואים הארורים , קיבלו איתן וכושי צל"ש ,איתן חי וכושי מת.
הטיסו את איתן ואת כושי בהרקולס מפאיד ללוד איתן שרוע על כסאות הרשת וכושי שרוע בתוך שק פלסטיק שחור קשור באזיקון, כאילו שהוא יכול לברוח ולמה כושי? בכלל השם שלו מוטי יעקב, אז מה כושי, בגלל שהוא נראה כמו כושי, שיערו נפוח בתספורת אפרו , שפתיו רחבות ועבות וזין של חמור, בקיצור כושי.
אחרי ההלוויה מוצא את עצמו איתן משוטט ברמת גן מול בית מספר 62. בתיבות הדואר אין שום מעיין, מה אני עושה כאן שואל את עצמו, פתאום יוצאת מהכניסה אישה צעירה לבושה ג'ינס שחור וסוודר ענק שמשתלשל לו עד בירכיה , בתנופה נתקלת באיתן שתקוע מולה,
אתה מחפש מישהו שאלה בקול מתנגן,
כן, אני מחפש את מעיין, אמרו שכאן היא גרה,
מעיין מרימה גבה בהפתעה ואומרת, באיזה עניין?
עניין פרטי משיב לה, אתה מכיר אותה, לא, אני לא, אז איך זה עניין פרטי שואלת,
איתן הנבוך משיב, עניין פרטי בקשר לחבר משותף,
אני מעיין עונה מעיין ,
וכך התחילו נישואין של כמעט ארבעים ושתים שנים, שבועיים לאחר שנפגשו, עמדו מתחת לחופה ברבנות תל – אביב.
שבעה חודשים מאוחר יותר נולדה גפן, כושית קטנה וקורנת עם גומות חן ושיער אפרו מובנה,מעולם לא דיברו על צבע עורה של האפרוח שלהם, איתן התאהב טוטלית בגפן הילדה של כושי.
נולדו למעיין ואיתן עוד שלושה ילדים מקסימים אך את גפן אהב בתוך ליבו יותר כולם.

2015

איתן קצת עייף מההליכה המתונה מתיישב על סלע חטוב מגשם מתבונן לו במרחבים הירוקים שכל כך אהב ורואה פתאום את כושי זוהר כולו באור לא מצוי שאומר לו, שיחקת אותה אחי, שיחקת אותה.

ג'קונדה