זה לא באמת נכון

"טוב אני יגיד לך את האמת, אנשים אינם רעים אני גדול ומפחיד כן, אבל לא רע" אמר לי דונלד, שאני והוא יושבים בספסל הרחוב קרוב לבית שלי
"אי אשפר להאמין לזה" אמרתי ושילבתי ידיים
"הו את סתם מנסה להתחיל איתי" אמר ונאנח בזמן שהוא מוריד את הראש.
זאת לא הפעם הראשונה שאני מתווכחת איתו על הנושאים האלה. דונלד הוא נער מוזר לפעמים הוא טוב ולפעמים הוא רע, זאת אומרת לפעמים הוא ייתן יחס מיוחד ולפעמים הוא ישנה אותו והתנהג בצורה מוזרה ותוקפנית. בכל פעם שאנחנו יושבים ביחד אחרי הלימודים מתחת לבית שלי, יש לנו שיחות עמוקות אבל תמיד הם מסתיימות בריב. זה לא שאני לא מסכימה עם מה שהוא אומר, אני מסכימה אבל אני מתקשה להודות בזה. הפעם ישבנו ביחד ביום קר על הספסל, שאנחנו מרגישים נפגעים מאחד השנייה.
זה התחיל בכיתה, שהוא השתנה אלי פתאום ותקף אותי בדברים שאמרתי, מהרגע הזה הבנתי שאי אפשר להאמין לו יותר. ישבתי איתו שאני מנסה להסביר לו על מה שאני חושבת. הוא היה נראה עם מצב רוח טוב יותר משלי, אבל היה לו מבט מפוחד
"אני לא מרגישה טוב מכל הסיפור הזה" אמרתי, והנחתי את הרגליים שלי על הספסל וחיבקתי אותם. דונלד הביט בי ושתק
"לא חשבתי שתשנה את כל מה שהכרתי" אמרתי וכיווצתי את הגבות שלי
"על מה את מדברת ?" שאל וכיווץ גם הוא את הגבות
"חשבתי שהכל טוב אצל אנשים, עד שבאת והרסת הכל" אמרתי ולא הסתכלתי עליו
"את יודעת מה.." אמר ושתק כמה רגעים
"יש לך בעיה, את שומעת דברים ולא יודעת להבין אותם" אמר בקול רציני
"אני לא יודעת מה אתה רוצה ממני" אמרתי והמשכתי להסתכל על המדרכה
"כשאני אמרתי שקרלה בוגדת בך, לא רצית להתקרב לאחרות, אז למי יש בעיה ?" אמרתי בקול מסכן
"אז זה מה שיש לך להגיד לי" אמר והביט בי
"תראי אני אמרתי משהו ואת הקשבת, את לא צריכה להאמין למה שאמרתי כי אף אחד לא אמר שזה נכון"
"מי אמר לך את זה ?" הפסקתי אותו
"היום לדבר שלא צריך להתייחס ולהאמין בו, זה רק מילה שצריכה לפגוע בך" אמרתי
"זה מדהים כמה שהשתנת" אמר בחיוך. הסתכלתי עליו והחזרתי את העיניים אל הכביש
"חשבתי לשתף מישהו במה שקורה לי, בגלל שהיחסים עם ההורים שלי רע רציתי עם חברה, בטוח שהיא תעזור לי היא ילדה טובה, נראה לי שהיום נצחת" אמרתי וצחקתי קלות
"את רואה" אמר וחייך
"אני יודעת, אולי כדאי שאני יחזיר את המחשבה הראשונה שלי"
"רק אל תחזרי למה שהיית היום" אמר
"מה פתאום, אני כבר יודעת שטעיתי" אמרתי והורדתי את הראש.
חזרתי הביתה עם חיוך, ידעתי שדונלד צודק במה שהוא אמר, אנשים באמת טובים, לא משנה באיזה מצב אנחנו נמצאים איתם. אני תמיד חשבתי שלילי, חשבתי שכולם כמו דונלד, פעם טובים ופעם רעים.. אבל זה לא היה נכון.
לא לכל מילה צריך להאמין, לא כל מילה צריך לשמור בלב, כי אף אחד לא אמר שזה באמת נכון.