המלכודת של התאומות. הקדמה

שלושה אוטובוסים של מחנה אולווד נעצרו ברעש בשביל.
מתוכם נערו נערות וילדות שהשתדלו להגיע כמה שיותר מהר לעבר הר התיקים שניצב סמוך לאוטובוסים הישנים." היי! זה לא הוגן!" נישמעו קריאות מאוכזבות מאלה שלא הצליחו להגיע בזמן ולקחת את התיקים לפני שגל שלם של תיקים נוספים כיסה את כל השאר.
מתוך האוטובוס הראשון יצאה ילדה נוספת בת אחד עשרה, שניים עשר.
שערה הקצר וההורמוני היה הסוף למחצה ב"זנב סוס" וענייה היו מוסתרות מאחורי
משקפי שמש עם עדשות כחולות ומסגרות מזהב, בגדייה היו די מפוזרים אך זה היה סיגנון די רגיל לזמן בו זה קרה וכמה נמשים נראו על אפה.היא החלה לרוץ מהר לעבר הרמת התיקים כשראתה תיק צהוב עם כיתוב "הלי גרדן".
היא הגיע שנייה, שנייה! אחרי הזמן. התיק שלה שכב באמצע הר תיקים אך היא ראתה ילדה כמוה מוציאה בדיוק תיק מתחתית הר התיקים! ובלי קושי. " סליחה את יכולה לעזור לי?"
שאלה והילדה הבלונדינית השזופה ענתה " כן! בטח. ותקראי לי נטשה." היא עוציאה את התיק ואז הזמינה ילדה נוספת והשלושה התחברו עוד יותר.
*
בנתיים… לימוזינה שחורה נעצרה באותו שביל אך קרוב יותר ליציאה.
מתוכה יצאה ילדה בעלת שער הורמוני ונמשים ושמלה משובצת וכך גם נעליים עם עקבים.
" מרטין?" שאלה בשקט וחייכה כאשר מהלימוזינה יצא איש בערך בן שלושים בעל חליפה יקרה. " כן גברתי "מרטין אמר. " לשמונה שבועות!"
אמרה הפעם ובענייה דמעות. מרטין חייך וחיבק אותה ושאל " לא שכחת כלום,גברתי?
לא את הויטמינים לא את הבגדים?" היא ענתה " לא." " ומה עם מחברת הסיפורים שלך?"
היא חייכה " כמובן שלא שכחתי!" היא מחתה דמעה ואמרה " ביי" מרטין ניגש אליה והם
לחצו ידים,הסתובבו קפצו על המקום ,תחלפו במקומות ושילבו ידיים שוב. " שלום ולהתראות."
אמרו והילדה הלכה לעבר שתי ילדות שבאו מאנגליה, כמוה.