החתולה הסופרת

בקצה עולם אחד
אני מנסה לכתוב לא־מילים
שתתארנה חרוז נסתר של לא־אור של לא־ימים קדמונים
הוא יצרום ויחריד את העולם שמסביבי וכך יישא אותי אל הריסות מגדל בבל
על־מנת שאבין את הפשר שבמשאלות רעות ובחלומות הנפילים

בין ההריסות אמצא מפתח שבור של תיבת נגינה
שהצילה חיים ואמונה בימי הגשם הנורא
כשארפא אותו, לא־אשמע לא־מנגינה של רסיסי שירה
בצבעי ספיר וקשת הגנוזים בקודש הקודשים

די יהיה בצליל אחד
להשקיט את החרב ואת החשמל ואת האש
ולפתוח מחדש את שביל עצי העדן
ולהחזיר אותי אלפי שנים אחורה למקום מואר יותר
בקצה עולם אחר

בקצה עולם אחר
החתולה הסופרת מכינה לוכדי חלומות
כדי להגן על עצמה בזמן שהיא ישנה
הם מרחיקים ממנה זכרונות רעים ואת העתיד
והיא יכולה לישון ולנשום ולחיות ולא לשנוא

בתוך התרדמה היא מוצאת אורות קטנים של חסד
וכשהיא מתעוררת בבוקר הם מזכירים לה רגשות אנושיים
לכן היא משתדלת לקום עם חיוך ולכתוב סיפור שמח
שאומר את כל הדברים הנכונים

אם היא תתאמץ להיות הכי פשוטה
היא תמצא אמת דומה במילים רגילות של תפילה ואהבה
ובין שיבולי חיטה ורגעים קטנים אחרים
ותוכל להתרוצץ יחפה במקומות מוארים יותר
בקצה עולם אחד

כשניפגש
היא תיקח ממני את מחשבותיי ותכין מהן שרשרת
היא תסביר אותן, מילה אחר מילה, ותענוד אותן סביב צווארה
ואני אשקע לצדה בשינה עמוקה ואתקשה להיזכר בדברים הקשים
ואמצא חרוז חדש והרבה יותר נעים כתוב בבירור על לוחות אבן

המאבק יהפוך לשירה והשיר לשינה ארוכה
אותו סיפור שמח ולא־מילים על פשר נסתר
יובילו את שנינו למקום מואר.