החבר של החברה הכי טובה שלי – פרק שני

הלכתי במהירות לחפש את איימי חיפשתי בכל הבית ספר עד שהלכתי לשירותים "איימי ? איימי ? איימי ?! את כאן ?! תתעוררי בבקשה !!!!!!!!!!! " הדמעות דלגו איימי שכבה על הבטן סובבתי אותה וראיתי את יידייה מלאות בדם " זה לא נכון " מלמתי לעצמי שלחתי הודעה למורה שלנו "היי זאת דריה קרה משהו תבואי דחוף לשירותים!" לקחתי מהר את הסכין שהיה ליד איימי והחבאתי בתיק שלי המורה באה היא הייתה המומה היא יצאה המשירותים ולאחר כמה דקות ישבתי עם איימי באמבולנס מחזיקה את ידה וחושבת על זה שאולי היא נסתה להתאבד ?.." " א י הפ אנ י ?" ניסתה איימי להגיד חיוך קטן עלה על פני אך המצב היה מלחיץ יותר ברגע שאיימי התעוררה "הכל יהיה בסדר אל תעצמי עייניים תתעוררי .." איימי נסתה בכוחותיה האחרונים להשאר ערה הגענו לבית החולים הרופאים לא נתנו לי ולענת המורה להיכנס ישבתי בחוץ מודאגת לפתע קיבלתי טלפון "הלו?! "פרייבייט " .. הלכתי מאותו המקום "חרשו , דאוי " סיימתי לדבר בטלפון עם ווניהחבר שלי הוא מודאג מזה שלא עניתי שהתקשר מקודם הרגעתי אותו כמובן ואמרתי לו שאשר כאן הלילה. ארבע בצהורים שש שאיימי בחדר עם הרופאים הרופא יצא " היא תיהיה בסדר היא איבדה המון דם ערכנו לה בדיקות כל היום מצטערים שלקח המון זמן היא מחוברת למכשירי הנשמה אבל אתם יכולות לראות אותה כל אחת בתורה הסתכלתי על המורה והיא עליי והיא הורתה לי להיכנס נכנסתי לאט לאט ראיתי את איימי עם המכשירים הרבים שוכבת שם כמו מתה היה שם כיסא ליד מיטתה ישבתי עליו והחזקתי את ידה שמתי על ראשי על ידה וחשבתי על הכל לפתע הרגשתי תזוזה הסתכלתי מהר על איימי היא פקחה את עיינייה לקח לה כמה שניות להתאושש מהכל היא הורידה בזהירות את מכשיר ההנשמה ונשמה עוד כמה שניות לבדה " אני יכולה ל ה סביר.." אמרה קטועה " לא עכשיו אחר כך .." השבתי שתיקה שררה לה בחדר חשבתי לי קצת לילדה רגילה יש הורים שהיו באים אלייה ברגעים כמו אלא ומחבקים אותה ותומכים בה אבל ההורים של איימי ? אין לדעת איפה הם איימי מנסה לשכוח מהם כמה שהיא יכולה והמוות של סבתה מילפני שנתיים היה הכי קשה כי היא גידלה אותה והיא ממש לבד אני "לבד " איימי אמרה בידיוק שחשבתי על זה " אני כאן .. " את לא את תמיד עם ווניה אני לא ראויה לעולם הזה כבר.." "אנחנו נדבר על הכל אחר כך אני לא רוצה שתתעצבני עכשיו אני אצא שענת תיכנס לברר כמה דברים אני לא אמרתי כלום והסכין אצלי.." יצאתי מהחדר שהדמעות חנקו אותי אני יודעת שאיימי רוצה בטובתי אני יודעת את זה אבל לפעמים זה לא ניראה ככה אני מאוד סוערת עכשיו ואני לא יודעת מה לעשות נגבתי את הדמעות "היא בסדר עכשיו .. את יכולה ללכת אלייה .." ענת שמה לב לקולי השבור מבכי וחיבקה אותי חייכתי אלייה והלכתי משם .."
מנקודת מבט של איימי
" אחרי שהתעפלתי התעוררתי במין אוטו כזה ענקי לבן מבפנים לקח לי קצת זמן להבין איפה אני ניסיתי להשאר ערה דריה הייתה חנוקה מדמעות כבר חשבתי על הכל לא רציתי להיות כאן בבית החולים עשו לי בדיקות רבות ופולשניות תפרו לי חלק מהחתכים וניסו לתקחר אותי אבל שיקרתי שאני לא ממש זוכרת מה קרה אני זוכרת יותר מידי טוב הרגשתי שמישהו אוחז בידי חיברו אותי למכשיר הנשמה כי היה קשה לי לנשום נתנו לי זריקה נגד כאבים ונרדמתי למרות זאת הרגשתי שזאת דריה התעוררתי בכל כוחותי ראיתי שדריה חושבת אני "לבד " אמרתי לה" אני כאן .. " השיבה "את לא את תמיד עם ווניה אני לא ראויה לעולם הזה כבר.." "אנחנו נדבר על הכל אחר כך אני לא רוצה שתתעצבני עכשיו אני אצא שענת תיכנס לברר כמה דברים אני לא אמרתי כלום והסכין אצלי.." הסכין אצלה ? היא לא רצתה שידעו ? שלא יחשבו שאני איזה פסיכית לפחות .. לאחר כמה שניות ענת נכנסה לחדר " איך את ?" שאלה " יכול להיות יותר טוב " השבתי ככה דיברנו על דברים קטנים שענת שאלה מה שקרה השבתי לה " אני לא ממש זוכרת אני זוכרת שנפלתי והצלחתי להגיע לשירותים והתעלפתי וזהו.. " " אני אתן לך לנוח .. " אמרה ויצאה .. הרגשתי עייפות נפשית שעצמתי את עייני חשבתי על הכל ולפתע נרדמתי..