"בואי נתחיל את החופש הגדול שלנו עם משהו טוב.."

"את לא תעזי" גיחכה גוני כשמיקה אמרה לה שהיא עומדת לעשות פירסינג באף.
"למה לא בעצם? אבא שלי אומר שאני כבר גדולה, ושאני בטח יודעת כבר לסמוך על ההחלטות שלי, ואמא שלי עשתה פירסינג כשהיא הייתה בהודו, אחרי הצבא, כך שהיא לא יכולה להגיד כלום- גם אם היא מתנגדת"
מיקה מתחה מטה את הגופייה שלה בזמן שצעדה יחד עם חברתה ברחוב, ביום חם אחד- ממש בתחילתו של החופש הגדול.
"כן! אבל למרות כל זה.. את לא מפחדת? שמעתי שזה כואב נורא!" גוני הוציאה "סיכת סבתא" מהשיער ואז החזירה אותה, רק מסודרת יותר.
"נעע… אני לא כל כך חוששת מהקטע הזה.. הדבר היחידי שגורם לי לנשוך שפתיים הן התופעות לוואי.."
"מה? כמו מה?" גוני ומיקה הגיעו לפארק בעל המדשאות הגדולות, הדוקרות והיבשות עד מאוד, והתיישבו תחת אחד העצים; מביטות בילדים מתרוצצים ומשתעשעים על מתקני השעשועים מוכי הגרפיטי.
"את יודעת.. זיהומים, כשהחור נסתם.. כאלו"
"זהו? אם ככה, זה נשמע ממש קל! אבל אני עדיין חושבת שאת לא תעזי.."
"מי אמר?" מיקה הוציאה מתיק הצד שלה שני תפוחים צהובים, בקבוק מים וחפיסת עוגיות חייכנים ואגב פתחה אותה עם שיניה.
"אני אומרת.. מיקה, אני מכירה אותך מספיק זמן- ואת אולי לא מפחדת מכאב, אבל בלי להעליב או משהו, אין לך כל כך יציבות בכל הקשור להחלטות"
"זה בסדר, לא נעלבתי, אני מודעת לכך.. אבל הפעם קבעתי עם עצמי שאני עושה את זה- ולא אכפת לי מה! את יודעת- יחד עם:" קניית בגד ים חדש, נסיעה לאילת, הכנת גלידה ביתית ומציאת עבודה" עוד דבר שאני אעשה בחופש יהיה זה"
"את בטוחה? את חושבת שאת תעמדי בכלל ברשימה שמנית עד כה?"
מיקה נגסה בעוגיה ולעשה ברעש. גוני פתחה אותה לשניים וליקקה את הקרם שבפנים.
"אפשר לומר.. כי הרי בעצם כבר בגד ים יש לי- קניתי אותו עם אמא שלי, אז כבר עשיתי "וי" אחד ברשימה- ועכשיו שאר הדברים נראים לי הרבה יותר קלים!"
גוני פתחה את הבקבוק ושתתה מימנו באוויר. היא בלעה, ניגבה את המים מסנטרה עם זרועה והעבירה אותו למיקה. היא לקחה לעצמה תפוח אחד.
"נו טוב.. אבל אם אנחנו כבר כאן, אז בואי נעשה את זה כבר כיף! נתערב!"
"אוקי, על מה?"
"לא על כסף, זה יהיה סתם משעמם ומבאס. בואי נתערב על משהו של אומץ"
"לא הייתי קוראת לזה אומץ אם אתה – חייב – לעשות את זה"
"הה.. בסדר" גוני חייכה ולעסה "אבל משהו מגניב אחר.. אממ.. כמו למשל בפעם הבאה שאחת מאיתנו תפגוש את עידו, היא תהיה חייבת לתת לו נשיקה בלחי! ככה! בלי הסברים!"
"באמת?…" מיקה הרימה גבה "דווקא את אמיר? את הכי חתיך בחרת? פשש.. תמיד ידעתי שיש לך משה ו כלפיו"
גוני צחקה.
"לא נכון!" היא הסמיקה "את יודעת מה? בסדר, הנה תקשיבי: להתקשר לאמיר ולעבוד עליו בטלפון ליותר משלוש דקות. אהה, כן, וחובה שהשנייה תהיה עדה עם סטופר! מה את אומרת עכשיו?"
"זה נשמע מסובך, אני אבל מוכנה לעמוד בזה"
"תיזהרי לפני שאת לוחצת ידיים, זה עלול לעלות לך בשיחת טלפון"
השתיים צחקו.
"אני עדיין חושבת שאת לא תעשי את זה.." גוני זרקה את התפוח בקליעת סל לעבר הפח הקרוב.
מיקה חיסלה עוד עוגייה.
"וואלה? בסדר.. רוצה שנלך לבית המרקחת הקרוב ואני אעשה אז זה עכשיו?"
"זאת רמאות! ובכלל, יש לך מאה שקל?"
"אהה.. נעבור בבית שלי קודם, הוא יחסית קרוב"
"וההתערבות?"
"את רוצה בה? עוד לא לחצנו ידיים.."
"ממממ… את יודעת מה- יש לי רעיון יותר טוב."
השתיים קמו וניקו את הפירורים והאדמה מעליהן. ענן גדול ולבן כיסה את השמש הקופחת וכל העולם התמלא בצל קריר ומשכיח סינוור.
"את עושה פירסינג באף, ולמרות שזה נשמע כמו כיתה ו' טפשית- אני הולכת להציע חברות לאמיר.."
"אז ידעתי שיש לך משהו כלפיו!"
"נו, אז מה? זה פשע?"
מיקה חייכה ותלתה את התיק על כתפה.
השתיים התחילו לצעוד לעבר מעבר החצייה.
"את משהו, את יודעת? אז קדימה- לפני שנשתפן לחלוטין, בואי נתחיל את החופש הגדול שלנו עם משהו טוב…"