אני והחברות שלי במסיבת פיג'מות! זה קורה עכשיו!

"תבואי!" צרחתי לתוך הטלפון "עכשיו!"
חברתי הטובה ליה ענתה לי בקצה השני של הקו: "בסדר, בסדר. אני כבר באה."
חצי שעה אחר כך:
"נו," התלוננה אור שנמרחה מזמן על הספה "מתי היא באה?"
"תני לי שנייה." עניתי.
קמתי ולקחתי את הטלפון שלי מהשולחן, לחצתי על התקשר לאיש קשר והודעתי לליה לבוא בדחיפות.
דקה אחר כך:
השער נסגר מאחורי ליה בקול והילדה ממהרת לעלות במדרגות ביתי, ליה מגיעה אל דלת הבית ומצלצלת. אני שומעת את הצילצול ורצה לדלת, אני ואורלי מתחבקות ומוכנות להתחיל במסיבת הפיג'מות שלנו!
אחרי שלוש שעות:
"ליה!" כעסתי והצבעתי על חפיסת הקלפים "בואי תשחקי איתנו וויסט!"
"כן!" הסכימה אור.
"לא רוצה." ענתה ליה והמשיכה לשחק במחשב.
אור התיישבה על המזרון המתנפח בייאוש, היא הסתכלה על כל הבלונים שפוזרו במרתף, רעיון עלה במוחה.
"גל?" ביקשה אור "אולי נשחק בבלון עף?"
הסכמתי בהתלהבות והתחלנו במשחק.
אחרי שעתיים:
"משעמם." אמרה ליה.
"אני יודעת." הסכמתי.
"אולי נצפה בלשבור את הקרח במחשב של אימא שלך?" שלאה לפתע ליה.
"רעיון מצוין!" קראתי בקול.
רצתי במעלה המדרגות וחסרתי עם מחשב נייד כסוף ויפה, המחשב של אימי.