אני,את והאוקיינוס

זהו סיפור על חברה טובה ואוקיינוס. אלמוג הייתה כל עולמי, היינו אוהבות לשבת בחוף הים ביחד ולתכנן את עתידנו עד לפרטי פרטים. הבטחנו אחת לשנייה שלא משנה מה יקרה לא ניפרד, גם כשהחיים יפרידו בינינו. היא גרמה לי להבטיח לה שאם יקרה משהו לאחת מאיתנו, תמיד נוכל להיפגש בים- אבל החיים הם לא כמו בסיפורי אגדות. היא הגיעה יום אחד לבית ספר עם חיוך על הפנים, ראתה אותי וקפצה עליי ואמרה "לא תאמיני מה קרה! זוכרת את ההוא שסיפרתי לך? אז הוא הציע לי לצאת איתו אתמול!". שמחתי בשבילה, אבל מה שהיא לא ידעה זה שאני הייתי מאוהבת באותו בחור… ולמרות זאת, כתבתי לו שיציע לה לצאת, אך הוא סירב ואמר שהוא אוהב אותי. אומנם התרגשתי אבל לא יכולתי להיות אנוכית, איך אוכל להיות שמחה שהחברה הכי טובה שלי מאוהבת בו?! אמרתי לו "אם אתה אוהב אותי, תצא איתה! האושר שלי הוא האושר שלה." אז הוא אמר לי משפט שכה צבט בתוכי, למרות שידעתי שהוא טועה, הוא אמר לי "אני מקווה שהיא הייתה עושה לך את כל מה שאת עושה בשבילה". אמרתי לו שהרגשות שלנו הדדיות (לפחות כך אני מקווה) וגם אם לא, לא נורא.. האושר שלה מספיק לשנינו לא? וכך, הם יצאו במשך שנתיים ולאחר מכן הוא עבר עם משפחתו למדינה אחרת. את אלמוג זה לא ממש עניין משום שהתחילה את מסלולה בצבא; היה לה צו ראשון, היא רצתה שאני אלך איתה, ואני חיכיתי לה עד שהיא תצא בערך שש שעות.. אבל לא נורא היא גם הייתה עושה לי את זה לא? איך שהיא יצאה היא התחילה להתקשר למשפחה שלה, אחרי שעתיים היא נזכרה שגם אני הייתי שם וחיכיתי לה, אבל היא שכחה להודות לי. אבל לא נורא היא בטח הייתה מותשת מכל היום חשבתי לעצמי. כמה ימים אחריה לי היה צו ראשון, והיא לא הגיעה איתי, בטענה שיש לה משהו אישי אז הלכתי לבד. אבל לא נורא כי מה היא הייתה עושה פה בחוץ כל הזמן הזה. התקשרו אלי באותו יום מהצבא ואמרו לי שלא אוכל להתגייס מיד… דקה לא עברה ואלמוג התקשרה אליי, שמחתי שהיא הרגישה בעצבותי, אבל מסתבר שרק רצתה לספר לי שלא נותנים לה את התפקיד שהיא ביקשה.. ושעדיין תהיה לוחמת. הייתי עצובה בשבילה היא כל כך התאמצה בשביל זה, אמרתי לה שניפגש בים כרגיל כדי להתרענן. חיכיתי שעה בחוף, אבל היא לא הופיעה ובסוף נכנסתי לבד לים. הרגשתי שהגלים שאפו ממני את כל האנרגיות השליליות, תמיד אהבתי את הים היה לו מקום אחר בליבי- תמיד הרגיע אותי לכן נהנתי לבוא לכאן. כבר עברו שלושה שנים מאותו יום שביקרתי בים.. לא התגייסתי ואלמוג התגייסה- ו"חזרה" כגיבורה שהצליחה להציל הרבה, אני עדיין נאמנה אליה; הולכת לבקר אותה כל יום. למשל היום בים כתבתי לה עם מקל על החול "אני אוהבת אותך" והיא החזירה לי בעזרת הים, כתבה לי "אוהבת אותך". אמא שלה התקשרה אליי היא אמרה לי שהיא השאירה לי מכתב במקום שלנו אני מיד הלכתי לסלעים, שהיינו ליד החוף ראיתי שהיה שם בקבוק ובתוכו מכתב שברתי את הבקבוק וקראתי "היי סליחה שלא הייתי שם בשבילך תמיד כפי שאת היית, תודה שאף פעם לא משנה מה עשיתי לך לא שברת לי את הלב לרסיסים כמו ששברת את הבקבוק הזה.. השארתי לך כרטיס טיסה למלדיביים- למקום שחלמנו ללכת ביחד. אחרי שבוע עליתי על הצוק וצעקתי "אני ואת לנצח באוקיינוס". וזרקתי את עצמי לתוך האוקיינוס.