אמ"ש – אלה מיה שלי – פרק שלישי: בית העץ שלי

החלטתי שביום חמישי אלך לבקתה. הגיע יום רביעי והשעה הייתה שמונה וחצי בבוקר מתחת לכתנת הלילה שלי ליבי פעם בחוזקה. היער הוא מקום אהוב על אמ"ש, עוד שהיינו בגן היינו רגילות ללכת ליער ולשחק עם ההורים וגם שעלינו לכיתה א' המשכנו לשחק. ובכיתה ב' קרא דבר נורא: ילד שקוראים לו רוני הלך לבקתה ולא חזר עד היום. זה היה מבהיל !!! זאת היתה הסיבה העיקרית שפחדתי ללכת לשם. התלבשתי: גופית ספורט ומכנסי טרנינג קצרות (בשביל הריצה והספורט לבית העץ כמובן ששם יעדכן את בני החבורה)והתגנבתי הביתה מהבית עץ… רגע רגע רגע!!!!! עדיין לא סיפרתי לכם שאני גרה בבית עץ? או.קי אני אספר לכם:יש לי הורים ממש מעצבנים לאמא שלי קוראים יוכבד יש לה שיער מתולתל ג'ינג'י והיא כל הזמן קונה רק לה ובקושי לנו. את אבא אני דווקא אוהבת אבל בגלל שהוא עובד בחברת עסקים משוכללת הוא יוצא מאוחר מאוד בלילה חוזר בשעות הקטנות ולכן אני לא יכולה לראות אותו. בגלל שאי- אפשר לחיות עם אמא אני ושלי בנינו שתי בתי עץ אחד לי אחד לה.אני אוהבת מאוד לשכב על הבטן בבית העץ ולהסתכל בנוף היפה בואו נחזור לסיפור:התגנבתי מבית העץ ושמעתי את אימי יוכבד נוחרת אז כמו שאמרתי התגנבתי מבית העץ והגעתי למקום הישרדות (מוסבר בהקדמה) עליתי על בית העץ הרמתי את הטלפון והתקשרתי אל שלי (לא רציתי לבוא להעיר אותה כשימשהו מעיר אותה משינה עמוקה היא ממש אבל ממש עצבנית ) "מה את רוצה ממני"אמרה בקול מנומנם "שלי תקשיבי….." אמרתי וסיפרתי לה את הסיפור "אני באה!" אמרה ולפני שהספקתי להגיד "רובין הוד הגדול מכולם" היא כבר היגיעה מתנשפת כולה. "אולי כדאי שנתקשר למיה " אמרה שלי "רעיון מצוין"אמרתי מיה היא הבת דודה האהובה עלי יש לה שער עד הכתפיים וכולם חושבים שהיא בן. הרמתי את הטלפון בהתרגשות וחיגתי את מספרה ציפיתי שמיה תדבר אליי בקול מנומנם כמו שלי אבל היא היתה ערנית למדי "היי" אמרה מיה "עוד משימה?" שאלה "כן,בערך" עניתי וסיפרתי לה את הסיפור "וואו מגניב" התלהבה שוב שיננתי את המשפט "רובין הוד הגדול מכולם" אך מיה לא הגיעה כמו שציפיתי
"למה את לא מגיעה" שאלתי אותה "אני באמצע שיעור "איך לאכול חיות מזיקות במערב הפרוע" (מיה מאוד אוהבת חיות במיוחד לאכול אותם) "בבקשה תגיעי" התחננתי "אני לא יכולה לפתור משימות בלעדיך" "או.קי" אמרה מיה וכעבור חצי שעה הגיעה מיה בבגדי רכיבה ומגפי בוקרים "למה את צריכה להזמין אותנו לארגונה של ההליכה לבקתה את לא יכולה ללכת לבד הייתי באמצע אכילת ג'וקים מטוגנים ועלי סרפד קרושים" היא דיברה מהר מאוד אך בגלל שאני רגילה אליה הבנתי אותה בקלות רבה ואז מהטלפון שלי הגיעה הצליל "ביפ ביפ!" (צליל שאומר שיש לי אי.מייל) לקחתי את הטלפון וראיתי את ההודעה הזאת: "אלה, קבענו בשמונה וחצי ועכשיו כבר תשע ועשרה תגיעי אודי"
אודי הוא במקור חבר של אבא שלי אבל יש בנינו קשר מיוחד ואנחנו נפגשים הרבה לאודי יש בת שקוראים לה לילי ולאישתו קוראים דלית והיא מיעצת לשלי בקשר לתלבושות הסוואה כי יש לה חוש סטייל מפותח וואי שכחתי שאמרתי לאודי שאבוא לבקר אותו! החזרתי לו :
"אבוא עם חברי אוקי?" אודי אנה חיש מהר:
"בשמחה אנא הגיעי מהר, אודי." מיה כבר התתחילה להסביר איך מוציאים את הארס של הסרפד ומכניסים לתוכו מיץ פטל (מה ששיעמם אותי ואת שלי במיוחד) הפסקתי את מיה ואמרתי"מיה יש לנו תוכניות"