אמונה טפלה 3

כשכולם בהפסקות באים ומנסים לעודד – לא. זה עדיין מרגיש חרא.
לא משנה מה אני מנסה לעשות תמיד המחשבות האלה חוזרות אלי! אין לי דקה אחת בחיים שאני לא חושבת על הבדידות שלי לנצח.
פעם חשבתי שהחיים שלי דבש, מסתבר שטעיתי בגדול.
לינור הייתה היחידה בסיפור שבאמת היה אכפת לה ממני, ואפילו שלא דיברנו תמיד הייתי מתעודדת מהמבטים הסלחניים שלה.
ביום יפה שטוף שמש ושמים בהירים זה הגיע. הסוף.
לינור ניגשה אלי בהפסקה.״היי אז.. חשבתי על זה.. ואני ממש מצטערת! באמת שלא רציתי לפגוע בך, ואני לא רוצה להיות בשום ריב איתך אז.. מצטערת״ היא אמרה.
היה שקט מביך ואז תפסתי את עצמי ועניתי לה ״תקשיבי אני גם לא רוצה לריב ואני אוהבת אותך, ואני מעדיפה לסבול רק כדי שתהיי שלי, אבל אם לא שמת לב יש עוד מישהי כזאת.״
היא הורידה את הראש ובהתה ברצפה ״אני יודעת. ואני רוצה לצאת מהמשולש אהבה הזה כמה שיותר מהר״ לינור ענתה בחרישות. באותו רגע לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. לפני שבועיים זה היה החברות הכי טובות ונדחפת… ועכשיו זה כבר משולש אהבה. עניתי לה בקצרה שהיא צודקת ושגם אני רוצה לגמור עם זה, נפרדנו לשלום ורצתי משם. המקום היחיד שניחם אותי בתקופה האחרונה – הפנימיה פשוט ישבתי שם וחשבתי. הברזתי מהרבה שיעורים ואף אחד לא שם לב, חוץ מהמורה. אחרי שבוע של הברזות זימנו את הורים שלי לפגישה.
פאק, זה לא הולך להיגמר בטוב