איתמר
עברו כבר ארבעה חודשים וחמישה ימים מאז הפעם האחרונה שדיברתי עם איתמר. הפעם האחרונה שנפגשנו הכתימה לי את המוח ואת הגוף בדברים שלא אוכל לשטוף מעליי. אספר לכם קצת על איתמר בחור שרירי, פטריוט אמיתי, וחולה על בעלי חיים. נפגשנו בכיתה ט', שנינו צעירים ותמימים מתאהבים. הוא היה החבר האמיתי הראשון שלי. הייתי כל כך פחדנית באותה תקופה ולא ידעתי להכיל אותו ולהתמודד אז פשוט התחמקתי ממנו. סיננתי אותו וברחתי מכל הזדמנות לראות אותו. ככה למשך חודש עד שהוא הבין שאבוד. הוא שנא אותי לתקופה ממושכת של כמה חודשים. לגמרי בצדק. באיזשהו שלב היינו צריכים שנינו להתגבר על מה שקרה ולשכוח כי עלינו לשתף פעולה בפרוייקט. ואנחנו עדיין ילדים קטנים ותמימים, לא יודעת אם מאוהבים- אני חושבת שזה היה חד צדדי מהצד שלי, אבל יכול להיות שזה גם היה מהצד שלו. הוא לא הפסיק לחזר אחריי. אבל לא חיזורים רגילים. חיזורים כמו של ילד ביסודי. הוא ניסה למשוך את תשומת לבי בדרכים ילדותיות ביותר. הוא גם החמיא לי על הדרך, אבל בעיקר אהב להעליב אותי מול כולם. יש משהו שלא הרבה אנשים יודעים על איתמר. איתמר הוא ילד טיפה מיוחד. אנשים מסיקים לבדם שהוא קצת מוזר אבל אף אחד לא מעז אף פעם לשאול. לאיתמר קשה חברתית. אף פעם לא היו לו חברים אמיתיים. הוא ממשיך ומתמיד להמציא סיפורי גבורה שהוא עשה, ולהכחיש דברים שהוא עשה בכוונה או לא בכוונה. הוא רוצה להיות כמו אחיו הגדול. גיבור, חייל, חטוב נאה ואהוב על ההורים. הוא מנסה להוכיח את עצמו בכל רגע אפשרי מול כל בן אדם שיפגוש. וכתוצאה מכך אנשים לא אוהבים להיות בסביבתו. אותי זה הקסים. בעיני זה היה תמים וטהור הרצון להיות בין חברים, הערצה לאחיו, הצורך להיות נאהב. אהבתי אותו. הוקסמתי ממנו ומחוש ההומור שלו. עוברת שנה ואנחנו שוב (או עדיין) מעוניינים אחד בשני. הפעם אנחנו מודעים למכשולים שעלולים להיות לנו, וקצת פחות תמימים מאשר בפעם הקודמת. התחלנו לצאת והייתי מאוהבת. כל פעם היו מן ניואנסים קטנים של הוא התחיל עם ילדה אחרת, הוא מדבר בצורה מינית ובוטה על בנות אחרות, הוא חושף פרטים עלינו בפומבי. החברות שלי כמובן התריעו לי והפצירו בי להיפרד ממנו. היו כמה פעמים קטנות שבאמת הקשבתי להן אבל כמובן שמיד חזרנו כי הוא התנצל והצטער ואני- שבויה אליו, מאוהבת. הגיע יום שקרה בו מקרה שממש שבר את גב הגמל. הוא שכח שהייתי קיימת והלך למישהי אחרת. שם הקשר בינינו נגמר אחרי יותר מחצי שנה של כן ולא- קצת פחות תמימים מהפעם הקודמת אבל בהחלט תמימים לעומת הפעם הבאה. שוב שמרנו על דיסקרטיות ומקצועיות, היינו באותה חבורת חברים אז העניינים נשכחו ממש מהר. עברה בערך עוד שנה והגיעה מסיבת יום הולדת 18 של חבר משותף, חבר טוב מאוד של שנינו כבר כמה שנים. כיבדנו אותו בנוכחותנו במסיבה, מוזיקה, עניינים וכמובן שכללה גם אלכוהול. כמובן שאני ואיתמר השתכרנו ואני- היה לי איזה סיפור לא פתור עם מישהו שגרם לי לבכות. מצאתי את עצמי זרוקה על המיטה בבגד ים, איפור מרוח ואיתמר מנחם אותי. אני רוצה להחליף חזרה לבגדים רגילים ולקרוא לחברות שלי שיעזרו לי, אבל איתמר לא מאפשר לי. הוא עוזר לי להתלבש, משתיק את הצעקות שלי לחברתי שמעבר לדלת, וטוען שהכל בסדר. משכיב אותי בחזרה במיטה, אני קצת רגועה יותר, הוא מחבק אותי ומלטף אותי. הוא גם מנשק אותי. הפעם- לא צעירים ולא תמימים בכלל. הוא מנצל את העובדה שאני שתויה ושבורת לב. הוא מלטף אותי ונוגע במקומות שהוא לא אמור לגעת. פותח לי כמה כפתורים בחולצה ואני צועקת לעזרה לאחת החברות ושוב הוא משתיק את הצעקות שלי וטוען שהכל בסדר. הוא מנסה לשכנע אותי לשכב איתו. ואני אומרת לא. הוא ממשיך ומתעקש, ו… נהיה קצת אגרסיבי. למזלי הרב הוא לא הספיק להיות מספיק אגרסיבי עד שחברה של נכנסה ועצרה הכל. באותו רגע לא קלטתי מה קרה שם. אני עוד בהיי, שתויה, כולם במסיבה רוקדים. רק למחרת כאשר אני צריכה לעבור סדרת מיונים הבנתי מה עברתי. מזל טוב לי- נכנסתי לסטטיסטיקה. לא הצלחתי להתרכז, לא להיות עצמי. עוברת לי רק המחשבה בראש- איך נתתי לו לגעת בי? רק האשמתי את עצמי במה שקרה. איך לא קמתי וברחתי משם? באמת- איך, תגיד ל איך אתה עושה את זה כל פעם איתמר?
תגובות (2)
הזוי שלחבר הראשון שלי גם קראו איתמר וגם עברתי סוג של הטרדה מינית על ידו (בהנחה שזה סיפור אמיתי ולא מהראש שלך,אם זה אמיתי אז שיזדיינו כל האיתמרים בעולם) .ואת כותבת נפלא.
הבעיה היא הוא ולא את, הוא הפך את טוב הלב שלך ואת האהבה שלך לחולשה, אז אל תשאלי את עצמך מה עשית לא בסדר כי מה שעשית היה הכי בסדר בעולם וזה היה להיות את כפי שאת. ומעבר לכל זה את כותבת טוב מאוד ומצליחה לשבות את הקורא.