אמת שורפת(1)
"ילדות בוקר!" צעקה המטפלת
פקחתי את עייני ושפשפתי אותם, ריאה וסניי היו לידי.
"בוקר טוב" מלמלתי אליהם
"בוקר טוב" החזירו לי בנימה מנומנמת
קמתי מהמיתה ועמדתי מאחורי קיר הקרטון(שעשענו לבד) ופשטתי את כותנת הלילה שלי.
לבשתי מכנס ג'ינס ארוך עם הרבה כיסים, חולצה ארוכה ואפורה וסוודר בצבע תכלת בהיר.
הלכתי למיתה ולשבתי גרביים ונעלתי מגפיים אדומות עם חייכן צהוב. שמתי את צמיד המזל שלי(הדבר היחידי שנשאר לי מההורים) ונשכבתי על המיתה ועצמתי עניים. יש לי עוד שתי דקות לפני שהמטפלת תגיע.
ריאה התלבשה וסניי חיקתה על המיתה.
סניי הייתה ילדה יפה, היה לה שער בצבע דבש ועניים כחולות והיא הייתה חייכנית, לריאה יש עור שזוף ושער חום ארוך ומתולתל ועניים ירוקות עמוקות, לי יש שער שחור(ממש שחור) ועניים אפורות בהירות.
ליסה הייתה לידי, לה היו עניים חומות וטובות, שער חום ומתולתל שהגיע לה עד אמצה הגב, התגעגעתי אליה היא הייתה חברתי הטובה ביותר. אימצו אותה לפני שבוע ועדיין לא באה ילדה אחרת.
נשמה דפיקה, כולנו היו מוכנות, ריאה לבשה מכנס ארוך וסוודר שהיה גדול עליה, סניי לבשה מכנס ג'ינס קצר עם טייץ מתחתיו וחולצה קצרה ירוקה מעל לחולצה האדומה הארוכה שלה וכפפות צמר כחולות.
לקחתי את תיק הצד שלי ובמהירות הכנסתי לו את ספרי הלימוד של אותו היום.
הדלת נפתחה והמטפלת עמדה שם, שערה החום היה אסוף בפקעת ועיינה החומות הפחידו אותי, היה בהם משהו קריר.
"טוב ילדות זו היא אורן" אמרה ודחפה אותה אל החדר, שערה האדום כלהבה היה פזור בצורה לו מסודרת מסביבה ועיינה הירוקות היו נעוצות בחלל.
"הי אורן, אני קרי" אמרתי ולחצתי לה את היד "זו היא סניי וריאה" אמרתי בחום
"שלום" אמרה בקול שקט
"טוב" אמרה המטפלת "מכיוון שאתם מכירים כל כך טוב אני אלך"
"אנחנו בנות גבירתי" אמרה אורן
"כן? אתם כלום בלעדיי!" הצליפה
אורן תקעה את מבטה ברצפה ויכולתי לראות דמעה נוחתת על ריצפת החדר.
המטפלת הלכה.
"בואי אורן אני יראה לך את המיתה שלך" אמרתי לה, הראתי לה את במיתה שייתה של ליסה והיא התיישבה עליה.
היא הלכה עם צרור בגדים מאחורי קיר הקרטון והתלבשה במהירות, היא הייתה לבושה בבגדים עלובים למדיי.
"הנה" אמרתי לה ונתתי לה חולצה לבנה וג'ינס לבן שהיו קטנים עלי.
"תודה" מלמלה ולבשה אותם, היא נראתה בהם ממש יפה!
הצבע הלבן הבליט את שערה ואת עורה המנומש, היא חייכה והסתובבה, השרוולים(שהיו רחבים יותר בקצה) התנופפו סביבה.
"וואו, את ממש יפה!" אמרנו במקלה
היא הסמיקה "תודה" אמרה
"בואי" אמרתי "אני יעזור לך, קחי את הספרים של ליסה"
היא הוציאה תיק ג'ינס ועזרתי לה להכניס את הספרים לתוכו.
"אתם באות או מה?" שאלה המטפלת מעבר לדלת
"אנחנו באות, אנחנו באות" אמרה ריאה
הנסיעה הייתה מעניינת לשם שינוי, אורן, מסתבר, היא מצטיינת בספורט ואוהבת מדעים והיא אפילו רכבה פעם אחת על סוסים! זה דבר שלא יכולנו להרשות לעצמנו.
סיפרנו לה על עצמנו ומיד נהינו חברות טובות.
תגובות (2)
תמשיכי, אהבתי (:
אני ימשיך:)