אהבה שהפרידה בין 2 חברים פרק 3

דניאל לחץ את ג'ימסון אל הקיר, הסכין הייתה מוכנה בידו והיא עמדה להיכנס אל תוך ליבו של ג'ימסון ולחורר אותו.
ג'ימסון היה בטוח שזה הסוף הוא בלע את הרוק נשם עמוק והכין את עצמו לכאב או למוות, הוא לא היה בטוח איזה מהם יגיע קודם. אבל מה שבטוח שניהם יגיעו.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת וקול מתוק של נערה בקע מצידה השני.
"דניאל?" שאלה דניאלה, "אתה בבית?"
מבטו של ג'ימסון הופנה בחדות אל עבר הדלת, והוא קיווה נואשות שדעתו של דניאל תוסח. אבל היא לא.
"כן," קרא דניאל. "אני בבית, מה את עושה פה?"
"רציתי לדבר…" היא ענתה נבוכה, "אפשר… אפשר להיכנס?"
דניאל וג'ימסון החליפו מבטים ואז הביטו בחדות על הדלת.
דניאל ידע שברגע שהדלת תיפתח ג'ימסון יספר את כל מזימותיו לדניאלה, כנראה הוא גם ירוץ לספר למשטרה, ואז הוא ייסגר בכלא לשארית חייו. כמו אביו ו-
מחשבותיו של דניאל נקטעו בתנועה חדה של ג'ימסון הדוחפת אותו אל עבר הרצפה. הוא נפל וראשו נחבט ברצפה הקשה. ג'ימסון התיישב על חזו מונע ממנו לזוז.
"טוב…" אמרה דניאלה מצידה השני של הדלת, מבינה שאין מצב שתוכל להיכנס ואמרה לעצמה שדבר עם דניאל מחר בבית הספר. "אני אלך…"
דניאל וג'ימסון שמעו את צעדיה המתרחקים של דניאלה. וכשהם היו רחוקים מספיק, כמעט יוצאים מטווח שמיעה ג'ימסון דרש מדניאל בלחישה רמה :
"מה אתה חושב שאתה עושה?"
דניאל חייך לג'מסון חיוך זחוח, "אני חושב שאני מארח את חברי הטוב,"
ג'ימסון נאנח. "אתה יודע למה אני מתכוון,"
הוא שלף את הסכין מידיו של דניאל וקם בחזרה על רגליו, דניאל קם גם הוא מסדר את חולצתו.
"אתה ניסית להרוג אותי עכשיו!" התפרץ ג'ימסון – כאילו שדניאל לא יודע את זה – בחמת זעם ג'ימסון זרק את הסכין לכיוונו של דניאל. הוא ידע שהסכין לא הולכת לפגוע בו אבל הוא היה צריך לשחרר קצת לחץ, הסכין ננעצה בקיר, עמוק. "מה לעזאזל חשבת לעצמך?"
דניאל נותר בלי מילים, הוא לא ידע מה גרם לו לחשוב ככה. הוא לא ידע למה ניסה לרצוח את החבר הכי טוב שלו. בגלל דניאלה? בגלל דניאלה הוא חשב שג'ימסון ישנא אותו לנצח? טוב, יש סיכוי שג'ימסון ישנא אותו לנצח. אבל זה שווה את זה? זה שווה לבלות את שארית חייך בכלא על משהו שתתחרט עליו כל ימיך?
ג'ימסון שם לב לשתיקה של דניאל. הוא התקדם בהיסוס אל עבר דניאל. זה היה ג'ימסון, הוא לא היה כועס, הוא לא היה שומר טינה. בלי הודעה מוקדמת ג'ימסון חיבק את דניאל הקפוא וטפח על גבו.
התנוחה הקפואה של דניאל הסגירה את זה שהוא היה מופתע, ולאחר כמה היסוסים חיבק את ג'ימסון בחזרה.
לפתע התפר דניאל בבכי חסר שליטה. הוא היה הרוס מאשמה, האופי המעורער שלו גרר אותו למקומות נוראיים והוא כמעט רצח את החבר הכי טוב שלו בגלל זה.
ג'ימסון התרחק בדניאל הביט בו בביטחון ואמר. "אתה צריך שינוי!" קבע, "והחל מהיום!"
דניאל בלע את הכאב הביט בג'ימסון בקשיחות, הוא רצה להשתנות הוא רצה את זה נואשות, ועכשיו יש לו הזדמנות.
הוא הנהן בהסכמה.