Revolution פרק 3

ג'ון התעוררה כשהיא קשורה לכיסא וכולה רטובה. "מה?…" אמרה בבלבול וניסתה להבין איפה היא נמצאת. לאחר שקלטה שהיא לא בבית העץ, וראתה הקירות המצהיבים הבינה שהיא במרתף. אבל לא סתם מרתף. 'המרתף'.
המרתף שמחוץ לדלת של החדר שבו היא נמצאת עכשיו, יש מפקדה שלמה. מפקדה שלמה שדרכה מקבלים פקודות ומעבירים מידע והיא האחראית על הכול. גנרל קרבר עמד מולי וחיוך קטן על פניו. עד היום הזה, לא ידעתי מהו פחד אמיתי. העובדה שאתה ניצב בין חיים למוות, לא יודע מה קורה לך. למה אתה אומר כן ולמה לא. מוכן לעשות הכול כדי להישאר בחיים ופתאום אתה חושב על מה שאמרת שנייה לפני ולא מבין בכלל מהאמרת. הפחד הזה, זה לא משהו נורמלי. זה לא משהו שג'ון הייתה מאחלת לאף אחד. גם לא לאדם הגרוע מכול. אי הידיעה אוכלת אותך מבפנים. אבל מצד שני, היא גם זו ששומרת אותך שלם. שמחזיקה אותך בידיים.
-מוקדם יותר באותו היום-
ג'ון התעוררה כשסביבה חושך וחלוקים לבנים מסריחים. היא העיפה מעליה את החלוקים ויצאה מהכלי הרחב. באמצע החדר הייתה את מכונת הזמן. צעדים נשמעו מחוץ לדלת. אם תתגלה, יחשבו שהיא פרצה לכאן במטרה לגנוב את המכונה. היא לא יכלה להרשות את זה לעצמה.
לא היה זמן להתכסות מתחת לחלוקים, מלבד זאת בוודאי באו לקחת אותם, היא רצה אל מאחורי מכונת זמן. השערתה התבררה כנכונה ובאו לאסוף את הכביסה המרובה. אישה שזופה, לבושה שמלת יום יום שחורה עם מטפחת לראשה לקחת את הסל בעזרת שתי בנות שדמו לה במראן.
הנשים יצאו מהחדר וג'ון נשענה על המכונה באנחת רווחה.
לפתע צפצופים החלו להישמע, אורות הבהבו והמכשיר עבד.
"מה קורה כאן?!" צעקה ג'ון בפחד. אם היא חשבה שזה שיא הפחד, היא לא יודעת מה מחכה לה בהמשך היום.
שני מדענים ושני שומרי ראש נכנסו לחדר והספיקו להעיף מבט חטוף בג'ון שעמדה שם קפואה ומפוחדת. ג'ון נסוגה לאחור.
"לא!" צעק המדען ורץ אל עבר המכונה, אך כבר היה מאוחר מידי. ג'ון נעלמה. התפוגגה באוויר, ללא ידיעה לאן פניה מועדות. ללא ידיעה של אף אחד.