רוח קרב

בהולך אני בצד הרחוב,
מרגיש אני את הפעימו,
את הרוח החולפת, הסוערת,
הנרגעת לאחר רוח קרב.

חרבי בידי ונדנה בשנייה,
קדסה על ראשי הפצוע,
הכואב מלחשוב, מלפנות,
לחפש מקום מסתור.

הרוח מסמלת לי לאן לעוף,
כנפיי כבר עייפות ממעוף,
ועיניי נעצמות לעצמן, לבדן,
ועייף אני, לאחר רוח קרב.

עיניי נעצמו, ואני נופל.
רגליי נותקו מהקרקע לגמרי,
אני מחכה למכהבאדמה,
אבל המכה לא מגיעה.

רוח הקרב עוצרת אותי מליפול,
אינ רואה אותה, רק מרגיש,
וכבדי רגליי עד מאוד מאוד,
מתעורר אני, בחזרה, אל שדה הקרב.