משלי הנבוכים. המגדל

1
בארץ רחוקה במרכז הבירה ניצב לו מגדל גבה קומה,
אשר יסודו עמוק באדמה, וראשו מגיעה השמימה .
ובראש המגדל היה חיי לו המלך של הארץ הרחוקה.
רצה המלך להיטיב עם בני עמו, ולפי כך, נתן להם חוקים צודקים,
ואף שם להם שופטים ושוטרים, בכדי שישפטו צדק לתושבים.
והיו למלך גם שרים נאמנים, שאת דתיי המלך היו לעם מודיעים
ואת קיומם של החוקים לעם מלמדים.

2
ביום מן הימים נתכנסו השרים, ובדבר רצונו של המלך החלו דנים
כיצד יש לנהוג, בכדי שהעם לא יזיד, את חוקי המלך לעבור במזיד.
הם דנו רבות לילות וימים, ויש אומרים אפילו כמה חודשים
והחליטו את פשוטי העם מעברה להציל
ואת שמו של המלך להאדיר ולהגדיל.
אמרו: "בכדי שאיש עוונו לא ישא, ולא יעשה שום עבירה,
הבה ונתחכמה, שאיש את חוקי המלך לא יידע.
ואז, איש לא יעז ויזיד, לעבור על חוקי המלך במזיד
ולא יעשו שום חטא ועבירה, כי לכל העם בשגגה".

3
כך החליטו וכך עשו. אך שוב פעם עלה החשש בליבם,
שמא דבריהם לא יאותו לעם.
והחליטו שוב לכנס ישיבה, ובה לדון על המבוכה.
אמרו: " היות ויש כאלה בעם, שדברי המלך הם עיקר חפצם,
אך, מה לעשות, הם חסרי הבנה, ולפתחם רובץ דבר עבירה.
הבה ונתחכמה, וסביב חוקי המלך נבנה חומה,
ואם יפרצו את החומה, יהיו עדיין רחוקים מן העברה.

4
וככה היו מתכנסים ויושבים, ובדבר רצונו של המלך דנים.
מתחרים ביניהם מי יצליח יותר לבנות סביב חוקיו של המלך גדר
שכחו השרים ממזמן מן העם, הסתגרו במגדל, וקולם שם נדם.
אך עדיין נשארת השאלה…מה עם המלך ? מה קרה?
בזמן ששריו התחרו ביניהם, המלך בשקט יצא לחצר.
עזב את המגדל, יצא אל העיר ופגש אנשים שטרם הכיר.

5
המלך יותר לא שב למגדל, הוא שכר לו דירה קטנה ונאה
בכל יום הסתובב ברחובות ושווקים, וחילק לעוברים ושבים ממתקים
והיום כל אחד מתושבי הבירה, את המלך פוגשים ללא שום בעיה
ומזמן שכחו מהשרים, שאולי עד היום במגדל שם יושבים.